פיצוי נזקי נגד עיריית בת ים בגין אי העברת חוזה של עובד בכיר לאישור הממונה על השכר באוצר

 פסק דין

בפניי מונחת תביעה לפיצוי כספי על סך 749,179 ₪ אותה הגיש מר גיל וינפלד (להלן: "התובע") כנגד החברה לתרבות פנאי וספורט בת ים בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וכנגד עריית בת ים (להלן: "הנתבעת 2"), בגין נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים שנגרמו לתובע לטענתו כתוצאה מהתרשלותן של הנתבעות באי הצגת חוזה העסקתו בפני הממונה על השכר באוצר (להלן : "הממונה") במשך תקופה של שלוש וחצי שנים. הנתבעות מצדן הגישו הודעת צד ג' לחברת איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המקבלת") לשיפוי מטעמה על כל פיצוי אם ייפסק.

רקע והשתלשלות ההליך

התובע הוא ­­­­­­­­­­­­­­­­מומחה בהקמת וניהול מוסדות תרבות ואומנות. בעבר מילא התובע תפקידי מפתח במערכות ממשלתיות וציבוריות, לרבות במוסדות תרבות ואומנות.

חוזה ההתקשרות הראשוני בין התובע לנתבעת נחתם ביום 01.09.97 ונעשה באמצעות חברת "קו שירותי הנדסה בע"מ" אשר הייתה בבעלות אחיו של התובע בתקופה הרלוונטית, כאשר במסגרת החוזה החברה הנ"ל התחייבה לספק לנתבעת 1 שירותי ייעוץ באמצעות התובע בלבד. ביום 01.07.00 נחתם חוזה העסקה אישי בין התובע לנתבעת 1 במסגרתו פורטו תנאי העסקתו, כגון שיעור משכורתו החודשית על סך 25,733 ש"ח, הוצאות טלפון, רכב, וכיוצא בזה. כמו כן הוסכם כי כל אחד מהצדדים יכול להודיע על סיום יחסי העבודה בהודעה מוקדמת של שישה חודשים. בשנת 2004 נבחר ראש עירייה חדש לנתבעת 2, שהתווה מדיניות חדשה וביום 14.03.04 קיבל התובע מכתב שיש כוונה לפטרו משיקולי תקציב, ושינויים מבניים וארגוניים שעורכת העירייה.

בד בבד עם הליך פיטוריו של התובע החל הממונה לבחון את חוקיותו של החוזה שנחתם בין הנתבעת 1 לתובע. ביום 15.03.14 נשלחה לתובע הודעה מטעמו של שמואל נחמני, סגן הממונה (להלן: "מר נחמני"), במסגרתה הובהר לתובע כי הממונה מצא שחוזה העסקתו לא קיבל את אישורו בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב (להלן: "סעיף 29") ועל כן הוא מוזמן להציג עמדתו בפני הממונה בטרם תתקבל החלטה בעניינו. מר נחמני הודיע לנתבעת לא להעביר לתובע שום תשלום עד לקבלת החלטת הממונה בעניינו.

החלטת הממונה נתקבלה ביום 10.06.04 ולפיה, מאחר וחוזה העסקתו של התובע לא הובא לאישורו של הממונה כנדרש בס' 29(א) הנ"ל, ועל כן דינו להיבטל בהתאם לסעיף 29(ב). לפנים משורת הדין הורה הממונה לחשב את שכרו של התובע לפי שיעור של 70% משכר בכירים דרגה 9 בהתאם לחוזר המשותף למנכ"ל משרד הפנים ולממונה על השכר מיום 23.03.93.

מר אהרון סוחמי המשנה למנכ"ל עריית בת ים (להלן: "מר סוחמי") הכין תחשיב הסכומים אותם חייב התובע להשיב, בהתאם להנחיית הממונה הנ"ל.

בשנת 2005 הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית הדין האזורי לענייני עבודה במחוז תל אביב אשר נדונו בתע"א 3885-05 , כאשר התובע טוען לאכיפת הסכם העסקה המקורי, ואילו הנתבעת טענה להשבת כספים ששולמו לתובע ביתר לאור החלטת הממונה בהתבסס על התחשיב שנערך על ידי מר סומחי.

ביום 13.12.10 ניתן פסק דין בתיק הנ"ל מאת כב' הש' עליה פוגל, במסגרתו הועמדו הכספים אשר התובע היה זכאי להם על סך 135,216 ₪ כאשר סכום זה כולל פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, החזר ביטוחי רכב ורשיון נהיגה, וחלף הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, בנוסף נפסקו לזכותו של התובע פיצויי פיטורין בשיעור 77,178 ₪.

מאידך נפסקו לחובתו של התובע, בהתאם לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1, סך של 275,487 ₪ כסכומים שקיבל התובע ביתר, בהתאם לתחשיב שהגיש מר סוחמי.

כך שלמעשה התובע נותר חייב לנתבעת 1 את הפרשי הסכומים בין הסכום לו היה זכאי לסכום שנותר חייב, לאמור 63,084 ₪.

ביום 26.07.12 הגיש התובע את התביעה דנן בטענה כי המצג הרשלני אותו הציגה הנתבעת 1 בפניו בכריתת החוזה ובקיומו משך שלוש וחצי שנים, יצר אצלו הסתמכות, ומשכך על הנתבעת 1 לספוג את הפרשי השכר בין הסכומים שאותם אישר הממונה לבין הסכומים עליהם הסכימו הצדדים במסגרת חוזה העסקה.