האיש התחייב בהסכם הגירושים לשלם לגרושתו תשלומים חודשיים עד יום מותה או נישואיה לאחר. 20 שנה לאחר מכן, כשכבר יצא לפנסיה והקים משפחה חדשה, ביקש לבטל את ההסכם בטענה לקריסה כלכלית. תביעתו נדחתה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של אדם לביטול הסכם גירושים שנחתם לפני יותר מ-20 שנה. לפי ההסכם הוא התחייב לשלם לגרושתו תשלומים חודשיים עד סוף ימי חייה. בתביעה שהגיש טען כי מדובר בהסכם חריג המעמיד אותו ואת משפחתו החדשה בקריסה כלכלית וביקש לבטל את כולו או חלקו. עוד טען שמדובר בתשלומים עבור מזונות אישה ואין טעם להמשיך ולשלם אותם. הגרושה התנגדה וטענה שמדובר בהסכם איזון משאבים המבטא את פער ההשתכרות בין הצדדים במהלך 25 שנות נישואיהם. השופטת קרן גיל קבעה שלא ניתן לבטל את ההסכם אלא בתנאים שנקבעו בו ואף אחד מהם לא התקיים. עוד קבעה שלא מדובר בהסכם מזונות ולכן אין הצדקה לדון באפשרות לביטול החיובים או הפחתתם.
התובע והנתבעת נישאו בשנת 1970 והתגרשו לאחר 25 שנים, כששני ילדיהם בגירים.
בשנת 1994 חתמו על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בו התחייב התובע לשלם לנתבעת תשלומים חודשיים, הוצאות שונות וחלק מכספי הפנסיה שלו. נקבע בהסכם שהתובע ישוחרר מהתשלומים רק אם הנתבעת תתחתן, תלך לעולמה או תנהל משק בית משותף עם גבר אחר.
לאחר הגירושים התחתן התובע בשנית ונולדו לו שלושה ילדים, הנתבעת לא התחתנה.
בשנת 2016 התנהלו בין השניים הליכים נוספים בהם חויב התובע לשלם לנתבעת תשלומי פנסיה שלו ופיצויי פרישה מעבודה מכוח התחייבותו בהסכם.
בתביעה שהגיש ביקש התובע לבטל את ההסכם או חלקים ממנו. לטענתו מדובר בהסכם שמטיל עליו חיובים רבים אשר מעמידים אותו ואת משפחתו בקריסה כלכלית. עוד טען שהחיובים לפי ההסכם הם חיובי מזונות אישה ואין עוד תכלית לשלם אותם או שניתן להפחיתם עקב שינוי בנסיבות. בנוסף הוא טען שכאשר חתם על ההסכם הייתה לו הסתמכות שהתובעת תפתח בפרק ב' במועד מסוים והחיובים יופסקו. לבסוף טען שחתם על ההסכם מתוך לחץ כיוון שאשתו השנייה כבר הייתה בהריון ולכן מיהר להתגרש.
הנתבעת טענה שלא מדובר בדמי מזונות אלא באיזון משאבים לאחר שבעשרים וחמש שנות הנישואים נוצר פער בהשתכרות בין הצדדים. בעוד שהיא התמסרה לגידול ילדיהם המשותפים התובע התקדם לתפקידים בכירים וצבר פנסיות.
תנאים ברורים לביטול
השופטת גיל דחתה את התביעה. היא קבעה שלא ניתן לבטל את ההסכם אלא בהתקיים אחד מהתנאים הברורים שנקבעו בו. בנוסף התרשמה שהוא נחתם מרצון חופשי וללא כפייה.
בנוגע לטענת התובע שמדובר בדמי מזונות הסבירה השופטת שאין מחלוקת כי המונח מזונות לא אוזכר בהסכם. התובע גם לא הסביר מדוע לא נעשה שימוש במונח זה אם אכן הייתה כוונה לדמי מזונות. לעומת זאת גרסת התובעת שמדובר בהסכם לאיזון משאבים הגיונית יותר ומתיישבת עם העובדות.
כמו כן הסבירה השופטת כי העובדה שהמונח מזונות אוזכר בטיוטת ההסכם ולא בהסכם עצמו מלמדת דווקא שהצדדים לא התכוונו לסווג את התשלומים כדמי מזונות.
לבסוף ציינה השופטת שגם אם היה מדובר במזונות הרי שבהסכם נקבעו תנאים ברורים לביטולו והתובע גם לא הוכיח שינוי נסיבות המצדיק ביטול התשלומים או הפחתתם.
התובע חויב בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 23,400 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אור ליסקר ועו"ד שחר בוטון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורית מור-סיניבר
לקריאת פסק הדין בתיק 62467-03-19
עו"ד ליאת אברהם רשתי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין