מאת: עו"ד ארז הימן
לפסק הדין בעניין ירמישין נ' דרבקין ואח'
תביעה שהגישו עורכי דין בשם לקוחה נמחקה מחוסר מעש. ביהמ"ש הטיל על עורכי הדין לשלם ללקוחה הלא מרוצה את סכום התביעה שנמחקה בשל רשלנותם.
שני עורכי דין הגישו תביעה על סך 47 אלף שקלים בשם לקוחה, שביקשה לתבוע את מעסיקתה לשעבר בגין פיצויי פיטורין ושכר עבודה. בפברואר 2008, לנוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה שהעסיקה אותה, ביקשו עורכי הדין, בשם הלקוחה, לצרף לתביעה את מנכ"ל החברה כנתבע נוסף. בהחלטתו, הורה בית הדין לעבודה למסור למעסיקה את הבקשה במסירה אישית, ולשלוח לבית הדין את אישור המסירה כהוכחה.
אלא שאישור המסירה לא נשלח לבית הדין, וביוני 2008 הוא הורה על מחיקת התביעה בשל חוסר מעש. בעקבות זאת הגישה הלקוחה תביעה נגד עורכי דינה בבימ"ש השלום בפתח תקווה, בו טענה שהתרשלו בניהול תביעתה, בין היתר בכך שהגישו את התביעה נגד המעסיקה בלבד ולא נגד המנכ"ל, על אף שידעו על קשייה הכלכליים של החברה, ובכך שלא ביקשו להטיל עיקולים זמניים על נכסי החברה.
עוד היא טענה, כי עורכי הדין התרשלו גם בכך שלא מילאו אחר הוראות בית הדין, נמנעו מלעדכן אותה בהתקדמות ההליכים, לא דיווחו לה על מחיקת התביעה ואף הגדילו לעשות ושיקרו כשמסרו לה כי זכתה בתביעה. לדבריה, רק לאחר שלוש שנות המתנה גילתה כי התביעה נמחקה וכי כבר אין לה אפשרות להגיש תביעה חדשה, כיוון שהחברה פורקה.
לטענתה, אם עורכי הדין היו פועלים כמצופה מהם, הייתה התביעה מתקבלת במלואה.
עורכי הדין התגוננו בטענה, שההתנהלות בתיק מול המעסיקה הייתה לא פשוטה שכן הם נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מוחלט. לדבריהם, הם מסרו את הבקשה למנכ"ל ועשו ככל יכולתם כדי לקבל את הסעדים עבור הלקוחה; הם אלו שפנו בבקשה לקבלת פסק דין לאחר שהמעסיקה לא הגישה כתב הגנה, ובשל מצבה הכלכלי הרעוע של המעסיקה הנתבע ביקש ממנהל המעסיקה לקבל ערבות אישית לקיום התחייבויותיה, ובעקבות סירובו הוא צורף כנתבע נוסף. לטענתם, הם לא קיבלו מעולם את החלטת ביהמ"ש למחיקת התביעה.
חוסר המעש מהווה מחדל
השופט נחום שטרנליכט קבע, כי הנתבעים הפרו את חובתם לפעול במסירות עבור מרשתם כשנמנעו מלבדוק לאורך זמן ממושך אם ניתנה החלטה לגבי בקשתם לצרף את המנכ"ל כנתבע נוסף, ולא צייתו להוראת בית הדין להמציא את בקשתם לחברה שנתבעה, ובכך פעלו בניגוד לחובתם.
הנתבעים המתינו על המדוכה מבלי לבדוק את התיק, קבע השופט והוסיף, כי חוסר מעש זה מהווה מחדל של ממש המגיע לכדי התרשלות במילוי חובותיהם כעורכי דין.
השופט קבע, כי עצם העובדה שעורכי הדין לא הגישו מלכתחילה את התביעה גם נגד המנכ"ל באופן אישי אינה מהווה התרשלות, אלט טעות בשיקול הדעת בלבד, שאינה מקימה בהכרח אחריות. עוד ציין השופט, כי התובעת לא הוכיחה כי לו הייתה מוגשת התביעה מלכתחילה נגד המנכ"ל, דינה היה להתקבל.
בסופו של דבר, קבע השופט שהנתבעים, שהתרשלו בניהול התביעה אותה הגישו בהתאם לייעוץ משפטי שהעניקו לתובעת, יישאו באחריות למחיקתה וישלמו לתובעת את סכום התביעה: 46 אלף שקלים. בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד חויבו הנתבעים בלמעלה מ-53 אלף שקלים.
פסק הדין מלמד יותר מהכל על האחריות הרבה המוטלת על עורכי הדין המייצגים לקוחות בבתי המשפט, הן בין עורכי הדין ללקוחותיהם והן בין עורכי הדין לבתי המשפט, כמו גם על הצורך של הלקוחות לגלות עניין ומעורבות בהליך שמטבעו מתפרס על פני תקופה ארוכה שנעה בין חודשים לשנים. על הלקוח להתעניין מעת לעת על הנעשה בהליך המתנהל, ואף לבקש לעיין בהחלטות השונות שניתנות.
לפסק הדין בעניין ירמישין נ' דרבקין ואח'
* עו"ד ארז הימן עוסק במשפט אזרחי מסחרי.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: אתיקה מקצועית
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין