המעסיקה טענה כי אסרה על העובד להתקלח במקום אך בית המשפט קבע שמדובר בפעולה הגיונית בהתחשב בכך שבדיוק סיים לפרוק סחורה, ולכן היא אחראית לרוב נזקיו.
בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעתו של נהג משאית שנפגע בספטמבר 2007 בתאונת עבודה, כאשר החליק במקלחת הסמוכה לאולם התצוגה של המעסיקה שלו, חברת הריהוט וחפצי הנוי "אומנות המזרח התיכון". השופט מוחמד עלי קבע כי המעסיקה ובעליה אחראים לתאונה כיוון שלא הציבו מתקנים מונעי החלקה במקום, ועליהם לפצות את הנפגע באמצעות חברת הביטוח "הכשרה" בכ-350 אלף שקל (כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד).
לפי גרסת התובע (38), בספטמבר 2009 הוא סיים לפרוק כדי חמר מהמשאית, וניגש להתקלח בחדר הרחצה הסמוך לאולם התצוגה של החברה בכפר מנשייה זבדה. לאחר שסיים הוא יצא מאזור הרחצה כיוון שהצטברו בו מים, עלה על משטח יבש בו מותקנת "אסלת כריעה" שבורה כדי להתלבש, ולפתע החליק ונפגע. כתוצאה מהאירוע הוא סבל מחתך עמוק בעקב שמאל וקרע של גיד האכילס.
ב-2015 הוא הגיש באמצעות עוה"ד שושנה ברוידה בן דוד תביעה נזיקית נגד המעסיקה שלו, בעליה וחברת הביטוח שלהם.
בכתב התביעה נטען כי המעסיקה אחראית לנזקי התובע משום שהתרשלה כשלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה ונקייה מסיכונים. לפי טענת התביעה היה זה מחובתה של המעסיקה לתקן את האסלה השבורה ולהציב משטחים מונעי החלקה בהתחשב בסיכון שטמון באזור הרטוב.
מנגד, הנתבעים טענו באמצעות עוה"ד עמוס האוזנר כי לעובדים גברים אסור היה להשתמש במקלחות, שנועדו לשימושן של העובדות בלבד. בנוסף התבקש בית המשפט לדחות את גרסת התובע לעבודה משום שהוא לא מהימן.
לב ליבו של השירות
אך השופט עלי דחה את טענות הנתבעים בדבר חוסר מהימנותו של התובע והגיע למסקנה כי גרסתו לתאונה אמינה. בקשר לכך ציין השופט כי התובע הוא אדם פשוט בעל השכלה של 9 שנות לימוד בלבד, ויכולתו לבדות גרסה כה מפורטת מליבו מוגבלת.
בהמשך השופט דחה את הטענה כי המקלחת לא קשורה לעבודה השוטפת של התובע. נקבע כי התובע נכנס להתקלח לאחר שהתלכלך מביצוע עבודה שהיא בלב ליבו של השירות למען המעסיק. לפיכך, אין לנתק את פעולת הרחצה מהעבודה שביצע התובע באופן רגיל.
על כך הוסיף השופט כי הנתבעים היו צריכים לצפות שהעובד יזדקק למקלחת אחרי שפרק סחורה, והם בהחלט היו יכולים למנוע את הסיכון או לצמצם אותו לו היו מציבים שטיח או יריעת פלסטיק מונעת החלקה במקום המועד.
מאחר שהנתבעים לא עשו את מרב המאמצים כדי לדאוג לבטיחות התובע, כעובד שלהם, הרי שהתרשלו ועליהם לשאת באחריות לתאונה.
עם זאת, השופט החליט להטיל על התובע רשלנות תורמת של 25%. ראשית, משום שהתובע יכול היה לצמצם את הסיכון באמצעות ניגוב המים או המתנה לניקוז. שנית, כיוון שבכל זאת רחצה היא פעולה רגילה ויומיומית שאינה ייחודית לעבודה ומשכך התובע היה אמור להיות מיומן בה.
בסוגיית הנזקים השופט פסק בהתאם לחוות דעתה של מומחית רפואית שמינה, וקבע לתובע נכות תפקודית בשיעור של 13% לנוכח העובדה שמערכת השרירים בכף רגלו השמאלית נפגעה.
בהתאם לכך השופט חישב שנזקי התובע, בהם כאב וסבל, הפסדי שכר, עזרת הזולת והוצאות רפואיות, עומדים על 515,418 שקלים.
לאחר ניכוי הרשלנות התורמת ותגמולי הביטוח הלאומי נותר לנתבעים לפצות אותו ב-281,290 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין