עובד חברת חשמל חלה במלנומה - והוכר כנפגע עבודה

בן ה-67 מועסק בחשיפה לשמש. אף שמזה כ-40 שנה הוא משתמש בקרם הגנה - שוכנע ביה"ד שתקופת ההעסקה שקדמה לכך, בהיעדר הגנה מהשמש, תרמה לפרוץ הסרטן

בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה בעובד חברת החשמל המועסק מזה עשרות שנים בחשיפה לשמש, ולקה בשלב מסוים במלנומה (סרטן העור), כנפגע עבודה. השופטת מיכל נעים דיבנר אימצה חוות דעת שלפיה הגם שבארבעת העשורים האחרונים משתמש העובד באמצעי הגנה מפני נזקי החמה, הרי שתקופת העסקתו שקדמה לכך - בהיעדר אמצעים אלו - תרמה לפרוץ מחלתו.

תחילת עבודתו של התובע בחשיפה לשמש בשנת 1973, בהיותו נער כבן 15. בין השנים 1974 ל-1984 הועסק 40 חודשים לסירוגין תחת השמש הקופחת. בתקופות אלו עבד ללא הקפדה על קרם הגנה וביגוד מתאים. ב-1985 החל האיש לעבוד בחברת החשמל, כעובד רשת, למעשה עד היום. במסגרת עבודתו זו מסופקים לו קרם הגנה, בגדי עבודה ארוכים וקסדת מגן.

ב-2016 אובחן העובד עם מלנומה. במרץ 2017 הוא עבר ניתוח לכריתת בלוטות לימפה מבית השחי. פניותיו לביטוח לאומי ובהמשך לבית הדין, לשם הכרה בו כנפגע עבודה, נדחו, והוא ערער לארצי. במסגרת הערעור הוסכם על החזרת התיק לאזורי תוך מינוי מומחה נוסף לבדיקת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה תחת השמש לבין פרוץ הסרטן.

בסופו של יום הוגשה לתיק חוות דעת המכירה בקשר האמור, וזאת על-אף שימוש באמצעי הגנה בארבעת העשורים האחרונים. "אפילו עם שנים רבות של שימוש בהגנות נגד חשיפה לשמש", נימק המומחה, "החשיפה לפני השימוש בהגנה" – קרי לפני 1985 – "הייתה מספיקה להעלות את הסיכון שלו לפתח סרטן עור מסוג מלנומה".

סיפק מענה לקשיים שעלו

בשלב זה טען העובד, כצפוי, שיש לאמץ את חוות הדעת ולהכיר בו כנפגע עבודה. נטען שמסקנות המומחה "חד משמעיות", וכי הלה הסביר שהגם שאזור בית השחי, בו נמצא הסרטן, אינו חשוף לשמש – הרי שהחשיפה העורית היא שגרמה למחלה, שלמעשה התחילה בעור והתפזרה לבית השחי.

מנגד טען ביטוח לאומי שנפלו פגמים כאלו ואחרים בחוות הדעת, המצדיקים שלא לקבלה. למומחה יוחסו, בין היתר, הסתמכות על עובדות לא מוסכמות והודאה בדבר אי-ידיעת מיקום הגידול המקורי. בתוך כך טען הנתבע כי שלושת המומחים האחרים שמונו שללו כי מדובר בתאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה.

אבל השופטת נעים דיבנר קבעה שמדובר בחוות דעת "מקיפה, סדורה, מנומקת כראוי ונשענת על אדנים רפואיים-מקצועיים", ועל כן היא רואה לנכון לאמצה ולהעדיפה על פני עמדות יתר המומחים שמונו. היא קבעה שהמומחה (האחרון) נתן מענה ראוי לשני הקשיים שעלו בעניין הקשר הסיבתי, באופן המצדיק שלא לסטות ממסקנותיו.

כך, בכל הנוגע להימצאות הגידול בבית השחי, אזור שמטבעו אינו חשוף לשמש, צוין שהמומחה הסביר כי מדובר, למעשה, בגרורות, ולא במקור הגידול שהינו העור. אשר לקושי הנוסף - שימוש באמצעי הגנה ב-40 השנים האחרונות - צוין שהמומחה הבהיר כי די בתקופת ההעסקה שקדמה ל-1985, בה לא הייתה הקפדה על אמצעי הגנה, על מנת לתרום לפרוץ הסרטן שכן "תקופת החביון" של המחלה "יכולה להמשך עשרות שנים".

סוף דבר התביעה התקבלה והתובע הוכר כנפגע עבודה, על דרך המיקרוטראומה. ביטוח לאומי חויב ב-10,000 שקל הוצאות לטובתו.

• ב"כ התובע: עו"ד סאמי אבו ורדה
• ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.