עבירות מין נמנות עם העבירות החמורות והפוגעניות ביותר בחוק העונשין. לכן המחוקק בחר להטיל על העבריין מגבלות שונות גם אחרי השחרור ואף שמילא כבר את חובתו כלפי החברה. אז מה צפוי לעברייני מין מורשעים עם השחרור מהכלא?
עבריין מין מורשע אינו מסיים את ריצוי עונשו כשהוא משתחרר מבית הכלא ועליו העבריין לעמוד בבדיקות חוזרות ונשנות לקביעת מסוכנותו ובד בבד גם מוטלות עליו מגבלות שונות, הפוגעות, מן הסתם בזכויותיו כאדם כמו חופש התנועה, העיסוק ועוד. להלן רשימה תמציתית של אותן מגבלות ודרישות הצפויות לעברייני מין מורשעים שזה עתה יצאו מבית האסורים.
צו פיקוח
הצו ניתן ע״י ביהמ״ש מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין. הוא כולל שורה של הגבלות, הנתונות לשיקול דעתו של בית המשפט, כמו איסור על שימוש בסמים או באלכוהול, איסור על החזקת חומר מעורר מינית, מגבלה על נהיגה, מגבלה על הימצאותו בסביבת מקומות מסוימים, על קיום קשר עם קטינים או עבריני מין, ואפילו על שימוש באינטרנט.
ביהמ״ש גם נוהג למנות קצין פיקוח ולקבוע מהם המועדים והתדירות בהם על הנאשם להתייצב למפגשים עם הקצין. ביהמ"ש הוא שקובע את סמכויות קצין הפיקוח. כך, הוא יכול לאפשר לקצין לדרוש מהעבריין או בני משפחתו להתייצב לפניו, וכן לדלות מידע על העבריין מאנשים אחרים, להיכנס למקום מגוריו או לערוך חיפוש בביתו, לרבות במחשבו ולעיתים אף בגופו.
מטרת הצו לפקח על העבריין ולדאוג לשיקומו ובכך להפחית את הסיכון לכך שיחזור שוב על מעשיו העברייניים. צו הפיקוח יינתן לאחר שיתקיים דיון בנושא אם ביוזמתו של ביהמ"ש ואם לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. במקרה שנפגע העבירה הוא קטין – ביהמ"ש מחויב לקיים דיון בעניין. ואגב, לנפגע העבירה אין שום זכות לבקש מביהמ"ש להטיל צו פיקוח על מי שפגע בו.
על מנת להכריע לגבי הוצאת הצו ואופיו, יבדוק בית המשפט את מסוכנות הנאשם, כלומר: מהי רמת הסיכון הנשקפת משחרורו. הבדיקה נערכת ע"י איש מקצוע שעבר הכשרה ייחודית בתחום עבריינות המין(פסיכולוג/ פסיכיאטר / עו"ס / קרימינולוג) במחלקה לבריאות הנפש המשמשת כחטיבת פסיכיאטריה משפטית ופועלת ברשיון משרד הבריאות.
אם לא הוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל או אשפוז, צו הפיקוח יינתן בסמוך לאחר גזר הדין. במידה שכן הוטלו עונשים כאמור – בדיקת המסוכנות והדיון בעניינו ייערכו בסמוך לשחרורו.
מובן שהאיסורים והחובות המוטלים בצו עשויים לפגוע פגיעה קשה וניכרת בחייו של עבריין המין המשוחרר, שצריך למצוא את מקומו בחברה. לכן, החוק קובע כי על ביהמ״ש לדאוג לשמור על מידתיות ועל קשר בין המגבלה לבין הסיכון הנשקף מהעבריין, כך שהפגיעה בזכויותיו תהיה במידה פחותה ככל האפשר.
שיקום מונע
בשנת 2011 התקבל תיקון לחוק, שבמסגרתו נקבע כי ניתן לשלוח את עבריין המין לטיפול ייעודי ושיקום מונע במרכז מיוחד, וזאת במטרה להפחית את רמת הסיכון לביצוע עבירות מין נוספות. התפיסה העומדת בבסיס תיקון זה היא האמונה שמניעת הישנות העבירות מקורה בתהליך שיקום המתרכז במאפיינים הקוגניטיביים של החשיבה המינית העבריינית.
השתתפות בתכנית לשיקום מותנית בהסכמה מפורשת של העבריין ובשיתוף פעולה מצדו, ועלולה לכלול מתן טיפול תרופתי.
תכנית הטיפול נקבעת כחלק מצו הפיקוח ועל העבריין להשתתף בתכנית כפי שעליו לקיים את שאר תנאי הצו. עם זאת, העבריין יכול לחזור בו מהסכמתו להשתתף בתכנית או לחלק מתנאיה, בהתאם לתנאים המנויים בחוק (בין היתר הודעה בכתב 30 יום לפני הפסקת התוכנית) ואז לא ייחשב כמי שהפר את הצו.
תוקף צו הפיקוח נע בין 5 – 20 שנה (במקרים של מסוכנות גבוהה במיוחד).
מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת הקורבן
בחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה מאפשר לביהמ״ש להטיל על עברייני מין מגבלה נוספת מעבר לצו הפיקוח, שתאסור על העבריין להתגורר או לעבוד באזור מוגדר. זאת, במקרה שייקבע כי לקורבן העבירה עלולה להיגרם פגיעה נפשית של ממש אם העבריין יעבוד או יתגורר בקרבתו. הצו יכול להינתן לתקופה של עד 3 שנים וביהמ״ש רשאי להאריכו מעת לעת.
את הבקשה לצו זכאים להגיש היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה, הצבא או עובד סוציאלי. כמו כן, בשונה מצו הפיקוח, גם נפגע העבירה זכאי לבקש מביהמ"ש את הוצאת הצו.
ועדת שחרורים
החוק מקשה על קיצור תקופת מאסרם של עברייני מין וקיים בעניינם הסדר מיוחד בנוגע להתייצבות מול ועדת השחרורים (או בשמה הנפוץ "ועדת שליש"). בעוד שאסיר "רגיל" שמעוניין בקיצור תקופת מאסרו צריך להוכיח שהוא ראוי לשחרור והוא לא יסכן את שלום הציבור, כשמדובר בעבריין מין הוועדה מחויבת להיזקק לחוות דעת של גורמי חוץ לפני שהיא מחליטה על קיצור המאסר. המשמעות היא שיש לבצע לו הערכת מסוכנות כפי שפורט לעיל.
יחס ייחודי זה כמו גם הבדיקה המדוקדקת של מסוכנות עבריין המין נובעים כמובן מחומרת העבירה והסכנה לפגיעה חמורה בשלום הציבור.
כשם שניתן להבין, לאחר מיצוי עונשו, עבריין המין נתון להחמרות וקשיים בשונה מעבריינים אחרים המצויים בשלב השחרור. החוק מקנה לביהמ״ש שיקול דעת רחב בנוגע לאופן ה'טיפול' בעבריין המין המשוחרר כאשר לנגד עיניו של ביהמ"ש עומדת המטרה להגן על הסביבה ולא להעניש את העבריין. לכן, חשוב לבדוק ולוודא מהן ההגבלות שהולכות להקשות על העבריין במיוחד והאם הן מידתיות יחסית לסכנה הנשקפת משחרורו (לדוגמא, בנסיבות מסוימות, שינוי מגורים או מקום עבודה יכול לגרום לנזק חמור בחייו של אסיר משוחרר), בית המשפט מחוייב לדאוג שזכויותיו של העבריין נפגעות בצורה הפחותה ככל הניתן וכי המגבלות מתוחמות בזמן סביר.
* עו"ד אוהד מגורי עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין