סכסוך גבולות בין משקים: שביל הגישה הועבר לשכן

במסגרת הסדרת גבולות הנחלות במושב ירחיב נקבע כי דרך ששימשה שתי משפחות במשך עשרות שנים שייכת רק לאחת מהן. השכן התנגד וטען לזיקת הנאה מכוח שנים, אך נדחה

בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע לאחרונה בסכסוך שכנים במושב ירחיב שבשרון, אשר נסב על גבולות נחלותיהם ועל זכות השימוש בשביל גישה ששירת את שתי המשפחות במשך עשרות שנים. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה כי הגבול המחייב הוא זה שאושר על ידי הרשויות, וכי השכן שהשתמש בשביל לאורך השנים אינו רשאי להמשיך לעשות זאת בניגוד לרצון שכנו.

הצדדים מחזיקים בזכויות בשתי נחלות סמוכות במושב ירחיב שליד ג'לג'וליה. הנתבע הוא בן ממשיך בנחלה שהייתה שייכת לאביו, אשר נפטר במהלך המשפט. במשך שנים רבות שימש שביל הגישה שבין הנחלות את שתי המשפחות, אולם במסגרת הליך להסדרת גבולות המקרקעין במושב שונה מיקום הגבול, כך שהשביל נכלל כולו בנחלת התובע.

בתביעה שהוגשה בדצמבר 2022 טען התובע כי שכנו מסיג את גבולו, בין היתר באמצעות הצבת עגלת טרקטור ומעבר בשטחו. בנוסף התלונן על מי גשמים הזורמים מנחלת השכן לשטחו, ודרש להרחיק סככה שנבנתה בסמוך לגבול, ולהקים גדר בטון למניעת זרימת המים.

מנגד טען השכן כי במשך עשרות שנים עבר הגבול באמצע השביל, ששימש את שתי הנחלות. לדבריו, שינוי הגבול נעשה במסגרת הליך לא תקין, חרף התנגדותו המפורשת, ופגע באפשרותו להגיע לחלק האחורי של נחלתו. עוד טען כי השימוש רב השנים בשביל מקנה לו זיקת הנאה, המאפשרת לו להמשיך לעבור בו.

לצורך בירור המחלוקת מינתה השופטת מומחה מדידות, שהמליץ להחזיר את הגבול למרכז השביל. אלא שהמלצה זו לא תאמה את התוכנית שאושרה על ידי הרשויות.

הסכמה אינה זכות

השופטת יוסף-קוזין קיבלה את התביעה בעיקרה וקבעה כי הליך אישור הגבולות היה תקין. היא הדגישה שהנתבע ידע על ההליך ועל השינוי המתוכנן, אך לא פעל לתקוף אותו בהליך המנהלי המתאים. בנוסף נקבע כי אימוץ המלצת המומחה היה גורע כ-40 מ"ר משטח נחלת התובע, ללא הצדקה מבוססת.

גם הטענה לזיקת הנאה נדחתה. השופטת הסבירה כי שימוש ממושך במקרקעי הזולת אינו מספיק כשלעצמו לרכישת זכות מעבר. במקרה זה, כך קבעה, הוכח שהשימוש בשביל נעשה בהסכמה בין המשפחות, ולא בניגוד לרצון בעלי הזכויות. לפיכך, לא נוצרה זיקת הנאה מכוח השנים.

בתוך כך הודגש כי גם אם ניתנה לשכן רשות להשתמש בשביל, הרי שמדובר ברשות שניתן לבטלה. השופטת ציינה שלא הוכח כי הרשות ניתנה בתמורה, או שאינה ניתנת לביטול.

אשר לזרימת מי הגשמים, השופטת קיבלה את הטענה שקיימת אפשרות לזליגת מים בין הנחלות, אך לא השתכנעה כי הפתרון מחייב הריסת הסככה והקמת חומה. במקום זאת, הורתה לצדדים לתאם ביניהם פתרון שימנע את זרימת המים.

בסופו של דבר נקבע כי על הנתבע לפנות בתוך 30 יום את השטח השייך לשכנו, לרבות חפצים ומבנים שהציב בו. בנוסף ניתן צו מניעה קבוע האוסר עליו ועל מי מטעמו להשתמש בשטח. הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד ינון שרעבי
• ב"כ הנתבע: עו"ד הילה חדד

עו"ד אירם גל עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.