סכסוך אחים: למי שייך הבית הנוסף בחלקה של ההורים המנוחים?

האב ערך צוואה שבה הוריש את רכושו לשניים מששת ילדיו אבל לאחר מכן העניק לבן אחר חלק מהשטח שלו במתנה – והוא בנה עליו את ביתו. לאחר שנפטר רשמו שני האחים את כל החלקה על שמם, ונתבעו. מה נקבע?

השופטת נאוה גדיש מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אח נגד חמשת אחיו, וקבעה שבית שבנה בחלקה של הוריהם המנוחים שייך לו, ולא נכלל בעיזבון. בכך, היא קיבלה את טענתו כי קיבל את הקרקע שעליה נבנה הבית במתנה מהוריו.

המנוחים היו הורים לשישה ילדים – שלושה בנים ושלוש בנות. האם הלכה לעולמה ב-2003 והאב נפטר 10 שנים אחריה. האם לא ערכה צוואה ואילו האב ערך צוואה שלפיה שניים מבניו יהיו היורשים היחידים שלו.

לאחר מותו, הוציאו שני הבנים צו קיום צוואה לטובתם ורשמו על שמם את הקרקע שעליה בנו ההורים את ביתם ובה גם מתגורר אח שלהם – בבית נפרד.

ב-2017 תבע האח שמתגורר בבית על חלקת ההורים את אחיו, וביקש בין היתר לקבוע שהחלקה שעליה בנה את ביתו שייכת לו אפילו שלא רשם את הזכויות בטאבו, כיוון שקיבל אותה במתנה מהוריו. הוא טען כי כל אחיו ואחיותיו ידעו על המתנה, ואחד מהם אפילו בנה עבורו את הבית. האח הדגיש כי לאחר שקיבל את המתנה הוא מכר את הדירה שלו כדי לממן את הבנייה והוא מתגורר במקום עם משפחתו מאז ועד היום.

שני האחים שירשו את האב טענו לעומת זאת כי אביהם חזר בו מהמתנה – כפי שמעידה הצוואה – משום שההתנהגות של התובע כלפיו הייתה מחפירה.

התנהגות פסולה

השופטת נאווה גדיש קבעה כי המתנה לא בוטלה. היא ציינה כי עצם העובדה שההורים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת התובע מעידה "שהביעו דעתם החד משמעית, כי אין בכוונתם לחזור בהם מההתחייבות". עוד היא קבעה כי לא ייתכן שהאב ביטל את המתנה בצוואתו ולו משום שהמתנה ניתנה אחרי שערך אותה. ממילא, הוסיפה, הקרקע לא נכללה בה מפורשות.

מעבר לכך, השופטת הבהירה כי ההורים לא היו רשאים לחזור בהם מההתחייבות לפי החוק. ראשית, משום שהתובע שינה את מצבו לרעה בהסתמך על המתנה – מכר את דירתו, השקיע כסף בבנייה ועבר לגור בבית עם משפחתו.

שנית, משום שלא הוכח שהתנהג באופן מחפיר כלפי הוריו. בהקשר הזה קבעה השופטת כי הטענה להתנהגות מחפירה הועלתה בחוסר תום לב משווע על רקע העובדה שהתובע היה היחיד מבין האחים שדאג להורים. 

שלישית, היא קבעה כי האחים לא טענו שאין תוקף למתנה אחרי שההורים נפטרו אף שכולם ידעו עליה. יותר מזה, אחד מהם אפילו ביקש מהתובע ממנו לוותר על חלקו בירושת אמם משום שכבר קיבל שטח.

לבסוף, השופטת העירה שההתנהגות של האחים – שמיהרו לרשום את הזכויות על שמם תוך התעלמות מהחלק ששייך לתובע – הייתה פסולה. לפיכך השופטת הורתה למחוק את הרישום מחלק זה ולהעביר את הזכויות לתובע. השופטת אף קיבלה טענה נוספת של התובע, וקבעה כי הקרקע אמנם הייתה רשומה על שם האב אבל נחשבת לרכוש משותף שלו ושל האם. לכן, האחים שירשו את האב זכאים רק לחצי מהיתרה, ואילו החצי של האם שייך לכל האחים בהתאם לצו הירושה שלה.

השופטת פסקה לתובע הוצאות של 50,000 שקלים.

• ב"כ התובע:עו"ד אביב טסה, עו"ד יניב בן דוד
• ב"כ הנתבעים 1,2,3,5: עורך דין צוואות וירושות סער רשף, עו"ד דוד נפתולייב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין