אחות שחוותה אירוע קשה בעבודה חלתה בסכרת כחודשיים לאחר מכן. המוסד לביטוח לאומי סירב לקשור בין המחלה לבין מצבה הנפשי של העובדת, אולם ביה"ד לעבודה בת"א קיבל את תביעתה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, השופט דורי ספיבק ניתח שתי חוות דעת רפואיות, ובחר בזו שפועלת לטובת העובדת.
העובדת עבדה כאחות בבילינסון החל מ-1983. בשנת 1999 היא חוותה אירוע חריג בעבודה, כאשר גבר בן 40 אושפז בבית החולים עם כוויות חמורות לאחר שהתחשמל. בשל מצבו הקשה הרופאים נאלצו לקטוע את שתי רגליו וכן את אחת מזרועותיו. לאחר מכן האחות היא שטיפלה בו לאחר הניתוחים.
האירוע השפיע עליה קשות. היא טענה כי חוותה זעזוע, טראומה קשה וסיוטים, בין היתר משום שהנפגע היה אב לילדים.
ביטוח לאומי דחה את תביעתה של העובדת להכרה בסכרת שבה לקתה כפגיעה בעבודה. טענת התובעת הייתה כי מחלת הסכרת פרצה בעקבות הטראומה – או "הדחק הנפשי" – שנגרמה לה בעבודה.
מכאן שהוויכוח עסק בשאלת הקשר הסיבתי – האם יש לייחס את מחלת הסכרת לעבודתה של התובעת ולהכיר בה כתאונת עבודה.
בעקבות החלטת המוסד, האחות הגישה בשנת 2014 תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב. אל תביעתה היא צירפה תיעוד רפואי ובו עדות ראשונה לפריצת המחלה, מינואר 2000, כחודשיים לאחר האירוע הקשה שחוותה בעבודה.
שני מומחים-רפואיים בחנו את המקרה של התובעת, ושניהם כאחד סברו שאין לשלול את האפשרות שאירוע הסטרס תרם תרומה מסוימת להתפרצות המחלה במועד שבו התפרצה.
שניהם ציינו כי עקרונית קיימת אפשרות כי דחק נפשי יגרום להופעת השלב הקליני של מחלת הסֻכֶּרֶת בה לקתה התובעת – עמדה שאף תואמת את עמדת האגודה הישראלית לסכרת.
הבחירה הנכונה
"משלא שללו שני המומחים היועצים את אפשרות קיומו של קשר סיבתי, ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, הגענו למסקנה שהתובעת חצתה את המשוכה הראשונה, דהיינו היא הוכיחה ברמה הנדרשת (50% לפחות) את קיומו של קשר סיבתי משפטי", קבע השופט ספיבק.
בשלב זה, הבהיר השופט, יש לעבור לבחינת "מאזן ההשפעות", ולבחון את טענת המוסד שלפיה מתקיים החריג הקבוע בסעיף 83א לחוק הביטוח הלאומי: עמדת המוסד הייתה כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים.
בנקודה זאת לא הייתה אחידות בין שני המומחים היועצים. האחד היה בדעה שקיים גורם משמעותי בהרבה בכל הקשור לסיכויי ההשפעה על התפרצות המחלה, והוא טיפולי פוריות שעברה התובעת. לדעתו, סביר שהשפעת האירוע בטלה בשישים לעומת הטיפולים.
לעומת זאת, המומחה השני לא הצביע על קיומו של גורם אחר, כדוגמת טיפולי הפוריות, שסביר כי דווקא הוא זה שגרם להתפרצות המחלה בזמן שבו התפרצה.
השופט ספיבק חשב שנכון יותר להסתמך על דעה זו, לנוכח ההלכה שלפיה "בהינתן שתי חוות דעת שוות משקל, יש להעדיף את חוות הדעת שהיא לטובת המבוטח".
לפיכך, בסיכומו של דבר התביעה התקבלה. מחלת הסכרת הוכרה כמחלה שנגרמה כתוצאה מתאונת עבודה. המוסד חויב לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד גל קורן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אטי דקל
עו"ד יניב ולטפריינד
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין