הנפגע הגיש תביעה נגד עיריית בת-ים ותאגיד המים העירוני אבל שני הגופים היו עסוקים בעיקר במאבקי כוחות והאשמות הדדיות. בית המשפט החליט: שניהם אחראים למכשול המסוכן.
תעלה עמוקה נחצבה במרכז של שביל הליכה ב"גן העיר" בבת-ים. מי אחראי? עד היום לא ידוע: העירייה מאשימה את תאגיד המים ותאגיד המים את העירייה. בנסיבות אלה, השופטת אידית קליימן-בלק החליטה לאחרונה לחייב את שני הגופים לשאת באחריות ולשלם לאדם כבן 50 שנפל במקום פיצויים של 100 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עורך דין של 23 אלף שקל והוצאות משפט. ב-70% מהסכום תישא העירייה וביתר – התאגיד.
התאונה אירעה ב-2016. התובע השתתף בפיקניק משפחתי וכשהלך על השביל נתקל במעין בור ארוך ורחב שהיה חצוב לעומק האדמה. בתחילה הוא לא חשב שנגרם לו נזק משמעותי אך למחרת פנה לקופת חולים והופנה לבית החולים וולפסון, שם אובחן אצלו שבר בשורש כף יד ימין.
בתביעה שהגיש לפיצויים על נזקיו הוא ייחס את האחריות לעירייה ולתאגיד המים. העירייה – כמי שאחראית על תחזוקת הגנים העירוניים, והתאגיד משום שהתעלה נחצבה בסמוך לגוב ביוב.
התובע, שהציג בבית המשפט תמונות של המפגע, טען כי מדובר במעין שוחה שנועדה לביצוע עבודות תשתית אך אף אחד לא טרח לתקן אותה או להציב במקום גידור או שלט אזהרה.
העירייה והתאגיד הכחישו שהתאונה התרחשה אך טענו שגם אם התובע דובר אמת הוא האשם הבלעדי. בד בבד הטיל כל אחד מהגופים אחריות על האחר. העירייה טענה שתאגיד המים חצב את התעלה ואילו התאגיד טען שאין לו שום קשר לכך והעירייה הייתה אמורה לדאוג לתחזוקת הגן. אלא שטענות אלה לא גובו בראיות ולמעשה עד היום לא ברור מי ביצע את העבודה ומתי.
בלתי סביר
השופטת אידית קליימן-בלק קבעה בשלב הראשון כי התובע הוכיח את קרות התאונה בעדות עקבית ונהירה, במסמכים רפואיים ובתמונות הברורות שמעידות על המכשול.
"מתיאור התובע בהצטרף לתמונות... דומני כי לא יכול להיות חולק כי מדובר במפגע בלתי סביר: מדובר במגרעת של אספלט לרוחבו של שביל הליכה במרכזו של פארק ציבורי. עומק המגרעת הוא בשיעור 7 ס"מ וברוחב של 30 ס"מ ואורכה כמה מטרים, מה שיכול להכשיל כל עובר אורח עת כף רגלו נתקלת במגרעת זו ולגרום לו לאבד שווי משקל למעוט וליפול", נכתב בפסק הדין.
השופטת הבהירה כי הותרת המפגע אפילו ללא גידור או שילוט אזהרה היוותה רשלנות מובהקת. של מי? בעניין זה השופטת כי מעדויות מטעם נציגי העירייה והתאגיד עלה שהתעלה נחצבה לצורך חיבור פיראטי של צנרת למערכת הביוב אך לא ברור מי ביצע את העבודה ומתי.
השופטת ציינה כי במקום להגיש ראיות בנושא העירייה והתאגיד היו עסוקים בהתנצחות ובמאבקי כוחות, ומשכך החליטה ששני הגופים אחראים למפגע: העירייה כמי שאמונה על תקינות השבילים בשטחה, והתאגיד שאמור לפקח על מתקני הביוב. חלוקת האחריות הועמדה על 70% לעירייה ו-30% לתאגיד.
בצד זאת, השופטת ציינה כי גם התובע היה צריך להיזהר בדרכו והטילה עליו 15% אשם תורם. לאחר בחינת הנזקים שנגרמו לתובע כמו הפסדי שכר, פגיעה בכושר ההשתכרות, זמן החלמה וכאב וסבל, פסקה לו השופטת פיצויים של 100 אלף שקל בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 23,000 שקל והחזר הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: חובב ריקה וורדה פאלוך, עורכי דין נזיקין
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ווסים ג'בארה מטעם עיריית בת-ים, עו"ד דן הדר מטעם תאגיד המים
עו"ד אסף ברק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין