האיש נפל כתוצאה במפגע שהיה במדרכה שמחוץ לבית הקפה אותו ניהל. העירייה הכחישה את גרסתו אך בית המשפט דווקא האמין לו.
השופטת ליאת הר ציון קיבלה לאחרונה תביעת נזיקין שהגיש תושב נתניה נגד העירייה. היא קיבלה את טענתו כי ב-2014 נפל כתוצאה משברים בגוף תאורה רצפתי שהיה בשטח. השופטת קבעה שכתוצאה מהתאונה נותר התובע עם קרע במיניסקוס של הברך וכי העירייה אחראית לפצות אותו על הנזק.
התובע סיפר שניהל בעבר בית קפה שהיה ממוקם מול בניין העירייה. לפני כ-6 שנים במהלך יום העבודה נתקעה רגלו בחור שהיה במשטח פרספקס ששימש כגוף תאורה רצפתי. הוא הסביר שהפלסטיק היה מונח בגובה המדרכה שבשטח בית הקפה. לדבריו, היו במקום ״שורות של פלסטיקים שבורים״ שכן באותה תקופה נערכו שיפוצים באזור ורכבים גדולים והיו נכנסים, עולים על גופי התאורה ויוצרים בהם סדקים וחורים.
התובע הוסיף שכתוצאה מהתאונה נפל וסובב את הברך. בהמשך אובחן קרע ברצועה וכיום הוא מוגבל בפעילויותיו. כך למשל, הוא לא מסוגל לבצע פעילות ספורטיבית, לעמוד זמן ממושך והוא סובל מכאבים בעמידה והליכה. לאחר התאונה הוא שלח תמונות של המפגע לנציג העירייה והמפגע טופל.
העירייה שללה את גרסת התובע וטענה שאין הוכחה כי הנזק נגרם כתוצאה ממפגע עירוני. לדבריה, אין כל אפשרות לרכב כבד וגדול להיכנס למדרחוב בו אירעה לכאורה התאונה שכן מדובר במקום צר. היא הוסיפה כי אין לתת אמון בגרסת התובע וכי בבית החולים הוא מסר שהחליק בעבודתו, גרסה סבירה יותר.
אין תיעוד לתיקונים
השופטת ליאת הר ציון מבית משפט השלום בנתניה קיבלה את גרסת התובע וקבעה שהיא הייתה מפורטת, קוהרנטית ונתמכה בעדויות נוספות ובמסמכים. כך למשל, חברו לעבודה של התובע העיד שבא לסייע לו מיד לאחר הנפילה וראה את המפגע.
היא הוסיפה כי מהעדויות עלה שבזמנים הרלוונטיים לתביעה התקינו באזור מצלמות ולצורך כך נכנס לאזור רכב כבד. כמו כן, נציג העירייה אישר בעדותו שמרצפות הפרספקס המוארות בסביבת בית הקפה עשויות להישבר כתוצאה מנסיעה של רכב מסוג זה. בנוסף, הוא אישר שהיו תיקונים בשל שבירת הפלסטיקים על המדרכה במסגרת התחזוקה השוטפת.
השופטת כתבה כי עולה מהעדויות שהעירייה הייתה מודעת לשברים בגופי התאורה, אך אין כל תיעוד ברישומיה לתיקונים שנעשו. ״היעדר הרישום מטעם העירייה עומד בעוכריה״ כתבה השופטת והוסיפה שהדבר מחזק את גרסת התובע.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובע הוכיח שנפל עקב שברים ברצפה עם תאורה שהייתה באזור בית הקפה. היא סיכמה שהעירייה הייתה אחראית לתיקון המפגע ומשלא עשתה כן עליה לפצות את התובע על נזקיו.
ביחס לנזק קבעה השופטת שהתובע נותר עם נכות של 7.5%. היא ציינה כי בזמן התאונה התובע היה אדם צעיר בן 29 וכיום הוא עובד בעסק לייצור שלטים ושכרו בהשוואה לתקופה בה אירעה התאונה עלה.
למרות זאת קבעה השופטת שלנוכח טיב הפגיעה והגבלות התנועה מהן סובל התובע יש לראות במלוא הנכות הרפואית כבעלת השלכה תפקודית.
עוד היא קבעה שמאחר שהתובע היה מודע לקיומם של מפגעים באזור יש להפחית מהפיצוי 15% בגין אשם תורם.
בסופו של דבר חויבה העירייה לפצות את התובע ב-180,511 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בשיעור 23%.
- ב״כ התובע: עו"ד שרון איילון
- ב״כ הנתבעת: עו"ד רוטמן ואח'
עו״ד דוד סער
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין