בנו מרפסת בלי היתר – ולא יחויבו להרוס

טענת הדיירים כי שכנתם לבניין ביצעה עבירה דומה ולא הועמדה לדין התקבלה. ביהמ"ש קבע שמדובר באכיפה בררנית, ערעור הוועדה המקומית נדחה

דיירי בניין בחדרה שבנו מרפסת ללא היתר לא יצטרכו להרוס אותה – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה, כשדחה את ערעור הוועדה המקומית בחדרה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שלא להרשיע את הדיירים מטעמים של אכיפה בררנית. הנשיא רון שפירא אישר את מסקנת בית המשפט שלפניו, לפיה אי העמדתה לדין של שכנה אחרת בבניין אשר ביצעה הרחבה דומה ללא היתר, מאפשרת שלא להרשיע את המשיבים.

הוועדה המקומית לתכנון בחדרה (המערערת) הגישה נגד המשיבים כתב אישום שייחס להם עבירה של בניית תוספת בניה בשטח של כ-35 מ"ר בחזית דירתם שבגבעת אולגה, ללא היתר. המשיבים הודו בביצוע העבירות אולם טענו בבית המשפט לאכיפה בררנית. לטענתם הוועדה נמנעה מלהעמיד לדין את שכנתם מהקומה שמתחתם על אף שגם היא ביצעה עבירה דומה, קרי בנתה מרפסת ללא היתר.

בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את טענת המשיבים וקבע שבשל האכיפה הבררנית שנקטה המערערת הם לא יורשעו. הוא נימק שמדובר בסיטואציה שהדעת אינה סובלת וכי הצדק מחייב שלא לאלץ את המשיבים להרוס את תוספת הבנייה. מכאן הערעור שהגישה הוועדה המקומית על ההחלטה בפברואר האחרון.

לטענת הוועדה אין באפשרותה לאכוף את עבירת הבנייה של השכנה מפני שהיא התיישנה. בניגוד למקרה של השכנה, הבנייה של המשיבים חדשה ונתפסה בעודה באיבה. לשיטת המערערת, הכלל הוא כי מקום שהוכחה אשמתו של אדם בפלילים יש להרשיעו בדין, ומשכך יש להרשיע את המשיבים לאחר שהודו בביצוע העבירות.

מקרה מובהק

מנגד טענו המשיבים שיש לכבד את הכרעת בית המשפט. לשיטתם צדק השופט כשדחה את טענת המערערת לפיה בניית השכנה התיישנה באופן שפוטר אותה לכאורה מאכיפה. לטענתם מדובר באכיפה בררנית פר אקסלנס, ויש לדחות את הערעור.

"הכלל המנחה הוא כי אכיפת החוק תתנהל כלפי כל בצורה שוויונית ואחידה", כתב השופט שפירא בפתח פסק דינו. הוא הסביר שבהתאם לפסיקה די בהוכחת תוצאה מפלה כדי להקים טענת אכיפה בררנית, ואין צורך בהוכחת מניע או כוונה פסולים.

השופט כתב כי אכיפה סלקטיבית של דיני התכנון והבניה כלפי שני שכנים לאותו בניין, המבצעים בנייה בלתי חוקית זהה, מהווה מקרה מובהק שיש להגדירו כאכיפה בררנית. בהקשר לכך הוא אישר את הכרעת בית המשפט קמא לפיה טענת ההתיישנות בנוגע לבניית השכנה לא הוכחה בראיות מספיקות.

בתוך כך השופט התחשב בעובדה שהמשיב מכהן כיום בתפקיד ציבורי ותכניותיו לעתיד כוללות פעילות ציבורית אשר עלולה להיפגע אם יורשע. הוא כתב אמנם שעבירות בנייה מהוות מכת מדינה וחשוב לאכוף אותן, אולם מנגד עומד עקרון לא פחות חשוב והוא אכיפה שוויונית מצד הרשויות.

על רקע האמור קבע השופט שהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מצויה במתחם הסבירות והוא לא מוצא לנכון להתערב בקביעותיה.

לפיכך הוא דחה את הערעור, והמשיבים יוכלו להמשיך להשתזף במרפסת השמש שבנו.

• ב"כ המשיבים: עו"ד שוקרון יוסף

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין