חברת הביטוח טענה כי המנוח נרצח ולא נפגע בתאונת דרכים אלא שממצאי המשטרה והמומחים העלו כי האש פרצה עקב התחממות המנוע, וכי המנוח מת כתוצאה משילוב מסוכן של אלכוהול, פחמן דו-חמצני וציאניד.
בית משפט השלום בחיפה חייב את חברת הביטוח אליהו בפיצויים של כ-2 מיליון שקל עקב מותו של מבוטח בתאונת דרכים. השופטת עידית וינברגר קיבלה את ממצאי המשטרה והמומחים לפיהם המנוח נסע על ג'נט ללא צמיג, מה שגרם להתחממות ולגיצים באזור המנוע, ולבסוף להתלקחות, וכי מותו נגרם כתוצאה משילוב קטלני של ריכוז אלכוהול גבוה בדם ושאיפת גזי שריפה.
התאונה הקטלנית התרחשה בדצמבר 2009 בשול כביש 6406 שמוביל ליישוב גן השומרון שבמועצה האזורית מנשה.
לפי ממצאי המשטרה ושירות הכבאות, המנוח (34) נסע על ג'נט ללא צמיג לאור כ-1.5 קילומטר, מה שגרם להתחממות באזור המנוע ולהתלקחות הרכב בסופו של דבר. עוד נמצא כי המנוח היה תחת השפעת אלכוהול כשבדמו ריכוז גבוה של 286 מ"ג וכלל הנראה עצר בשולי הדרך משום שאיבד שליטה, ונשרף למוות.
לאחר שאלמנתו והוריו קיבלו סירוב מחברת הביטוח, שטענה כי לא מגיעים להם פיצויים בהתאם לפוליסה משום שהמנוח אינו קורבן תאונת דרכים, הם הגישו נגדה תביעה נזיקית בשמם ובשם עיזבונו.
המשפחה הגישה לבית המשפט חוות דעת של מהנדס ומומחה טוקסולוגיה. המהנדס אישר את ממצאי המשטרה על נסיבות ההתקלחות, והטוקסולוג קבע כי השילוב הקטלני של אלכוהול בריכוז גבוה עם פחמן דו-חמצני וציאניד גרמו לדיכוי פעילות המוח, ולכן המנוח לא יכול היה להימלט מהרכב ונשרף בעודו בחיים.
לא היה רצח
השופטת וינברגר קיבלה את ממצאי המומחים שנתמכים בדוחות המשטרה, שירותי הכבאות ומסקנות נתיחת הגופה במכון לרפואה משפטית באבו כביר. בהקשר זה השופטת הדגישה כי בממצאים סותרים לחלוטין את האפשרות שהמנוח נרצח ביריות כטענת חברת הביטוח.
כמו כן, עד ראייה אישר כי ראה את המנוח שניות לפני ההתקלחות יושב לבדו ברכב, בכיסא הנהג. עוד נקבע כי בניגוד לעמדתה של חברת הביטוח, ריכוז האלכוהול בדמו אמנם הגביל את כישורי הנהיגה שלו אך לא מנע ממנו את האפשרות לנהוג באופן מוחלט.
משכך נקבע כי התאונה נגרמה אחרי שהמנוח עצר בשול הכביש – אם עקב התקלה בצמיג ואם בשל שכרותו – ובזמן הזה המנוע התלקח והאש התפשטה. מכאן שחברת הביטוח טועה, והאירוע עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, הכולל גם מצב של התלקחות שנגרמה בשל תקלה ברכב.
באשר לפיצויים, נקבע כי עיזבון המנוח זכאי לתשלום עבור הפסדי השתכרות בשנים האבודות (מהמוות עד לפנסיה), הוצאות קבורה ונזק של כאב וסבל. בסך הכל הועמדו הפיצויים לעיזבון על 278,611 שקל, והם יחולקו בין האלמנה לבין הורי המנוח – כיורשיו.
בנוסף, מאחר שהאלמנה הייתה תלויה במנוח למחייתה (היא הייתה עקרת בית והוא המפרנס עיקרי) על חברת הביטוח לשלם לה 1,552,352 שקל עבור אובדן תמיכה ושירותי בעל. לעומת זאת, טענת ההורים כי אף היו סמוכים על שולחנו של המנוח נדחתה, והם לא זכו בפיצויים על אובדן בנם.
בנוסף לפיצויים תישא חברת הביטוח בהוצאות משפט וחוות דעת מומחים וכן בשכר טרחת עו"ד של 13% מסכום הפיצויים (כ-240 אלף שקל).
- ב"כ התובעים: עורך דין מוחמד לוטפי (בשם האלמנה), עורך דין נזיקין עמוס מרדכי (בשם ההורים)
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מירון קין
עו"ד ראובן ברעם
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין