אישה שנפלה ברחוב יפו בירושלים בשל עבודות בניית הרכבת הקלה תקבל פיצוי מהעירייה וגם ממבצעי העבודות. השופטת: הנתבעות היו חייבות לדאוג למעברים בטוחים אל תוך החנויות.
בית משפט השלום בירושלים קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של תושבת העיר שנפלה ברחוב יפו בשנת 2010, בזמן שבוצעו בו עבודות לבניית הרכבת הקלה בעיר. השופטת עינת אבמן-מולר קבעה כי עיריית ירושלים, "סיטי פס" וקבלנית העבודות התרשלו בכך שהותירו מפגע מסוכן במדרכה.
התובעת טענה כי נחבלה כשיצאה מחנות צעצועים בעיר לכיוון רחוב יפו. לגרסתה, כשיצאה מן החנות רגלה נכנסה ל"בור" שנוצר כתוצאה מהסרת אבני ריצוף והיה מכוסה בקרטון. היא נפלה על הרצפה ונקעה את הקרסול.
בעקבות זאת היא הגישה תביעה בשנת 2013 נגד מספר גורמים: עיריית ירושלים, חברת סיטי פס (זכיינית פרויקט הקמת הרכב) וכן נגד חברת העבודות שביצעה את העבודות כקבלן משנה.
הנתבעות מצדן הודיעו שאם תתקבל התביעה, יש ביניהן הסכמה בכל הנוגע לחלוקת האחריות, כך שלא היה צורך להכריע בעניין זה.
לטובת התובעת העיד בעל חנות הצעצועים שאמנם לא ראה את רגע הנפילה, אולם סיפר שיצא מיד לאחר מכן ומצא את התובעת על הארץ. לדבריו, בזמן התאונה נעשו במקום עבודות ואכן נוצר פתח של ריצוף שלא נסגר.
התובעת אף הציגה תמונות שצולמו על ידי בתה כשבוע אחרי המקרה, בהן נראתה שורת ריצוף חסרה במדרכה.
הנתבעות ביקשו לחלוק על גרסתה העובדתית של התובעת, וכן על הנזקים שנגרמו לה לטענתה. אלא שהשופטת אבמן-מולר קיבלה את גרסת התובעת, משום שנתמכה על ידי עד נטול אינטרס, וכן בתמונות ממועד סמוך לאירוע, כאמור.
למנוע באמצעים פשוטים
בכל הקשור לאחריות המשפטית, השופטת הסבירה כי בנסיבות שבהן המקום לא נחסם למעבר הולכי רגל, הנתבעות היו חייבות לדאוג למעברים בטוחים אל תוך החנויות, ולא להותיר את הדרך במצב שגורם סיכון למשתמשים בה.
"הותרת פס לאורך המדרכה, ממש ביציאה מהחנות, שאינו מרוצף, באופן שיוצר מעין 'בור' ביחס לגובה המדרכה, מהווה מפגע שטמון בו סיכון שהיה ביכולתן של הנתבעות למנוע באמצעים פשוטים יחסית. נוכח האמור, מצאתי כי הנתבעות התרשלו והן אחראיות לנזקי התובעת", קבעה השופטת.
יחד עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובעת 15% מן האשמה, משום שלא שמרה על עירנות מלאה בזמן שצעדה במקום שבו מבוצעות עבודות, וזאת אפילו אם ה"בור" כוסה בקרטון – דבר שלא הוכח באופן חד משמעי.
מכאן הדיון עבר לשאלת הנזק. לנוכח פערים בין חוות דעת רפואיות שהגישו הצדדים, השופטת החליטה לאמץ את חוות דעתו של מומחה לאורתופדיה שמינתה מטעם בית המשפט, ולפיה התובעת סובלת מנכות רפואית קבועה בשיעור של 5%.
בסיכומו של דבר, ולאחר ניכוי אשמתה של התובעת, השופטת פסקה לזכותה פיצויים בסך 31,450 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל. הפיצוי ניתן עבור כאב וסבל ("נזק לא ממוני"), וכן עבור הפסדי שכר והוצאות רפואיות.
- ב"כ התובעת: עו"ד י' גוטגליק
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד א' גדות
- ב"כ הנתבעות 2-4: עוה"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'
עו"ד איתמר כהן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין