נפרד מבן זוגו – וביקש להתגרש גם מהילדים

בני הזוג הביאו לעולם שלושה ילדים וכל אחד מהם אימץ את ילדיו הלא ביולוגיים. בקשה לביטול האימוץ שהוגשה לאחר הפרידה נדחתה על הסף 

השופטת תמר סנונית פורר הכריעה לאחרונה בתביעה לביטול אימוץ שהגיש אדם נגד בן זוגו לשעבר. לבני הזוג תאומים בני 7, ילדיו הביולוגיים של התובע, וילדה בת 6, בתו הביולוגית של בן הזוג השני. כל הילדים אומצו על ידי ההורה הלא ביולוגי. התובע טען כי לנוכח הסכסוך בין הצדדים טובת הילדים היא לבטל את האימוץ ההדדי. השופטת דחתה את הבקשה על הסף.

בני הזוג ניהלו זוגיות במשך כ-10 שנים. כחלק מזוגיותם ומתכנון הורות משותף הם פנו להליכי פונדקאות בתאילנד במסגרתם נולדו שלושת הקטינים.

ב-2014 נולדות תאומים, בן ובת. התובע הוא אביהם הביולוגי. ביוני 2016 אימץ בן הזוג השני את התאומים ונקבע כי הם ילדיו לכל דבר ועניין.

ב-2015 נולדה הילדה. הנתבע הוא אביה הביולוגי והתובע אימץ אותה.

באוגוסט 2017 פרץ משבר חריף ביחסי בני הזוג. בתוך כך נותק הקשר בין כל אחד מבני הזוג לבין ילדיו הלא ביולוגיים.

לפני כשבעה חודשים הגיש אחד מבני הזוג בקשה לבטל את האימוץ ההדדי של הילדים באופן שכל אחד יישאר הורה של ילדיו הביולוגיים בלבד.

הוא טען כי הניתוק בין הקטינים לבין כל אחד מההורים הוא בלתי נמנע והניסיונות לחידוש הקשר נחלו כישלון חרוץ. לדבריו, הקטינים אינם רואים בהורה שאינו הורה ביולוגי כדמות הורית וטובת הילדים היא ביטול האימוץ על מנת שיוכלו לחיות את חייהם בשקט.

הנתבע טען כי יש לסלק את התביעה על הסף שכן אין בה כל עילה לביטול האימוץ.

לטענתו, הנתק בין הקטינים לבין כל אחד מההורים נובע מניכור הורי קיצוני שגרם התובע. הוא הדגיש כי עמדת הגורמים המקצועיים היא השארת האימוצים על כנם וחידוש הקשר בינו לבין התאומים ובין התאומים לבין אחותם.

לא כדור משחק

לאחר דיון מעמיק דחתה השופטת תמר סנונית פורר את הבקשה על הסף. היא הבהירה כי החוק מאפשר לבטל אימוץ רק במקרים חריגים ביותר ובהתקיים שלושה תנאים מצטברים: קיומן של נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בעת מתן הצו, בית המשפט נוכח שראוי לבטל את האימוץ וטובת המאומץ מחייבת את ביטול האימוץ.

היא קבעה כי התנאים אינם מתקיימים במקרה זה. השופטת ציינה כי ב-2014 אישרו הצדדים הסכם לחיים משותפים והסכם הורות בו התחייבו לשמור על קשר הורי רציף גם במקרה של פרידה.

זאת ועוד, במסגרת תסקירים שהוגשו בהליכי האימוץ צוין כי שני הצדדים היו שותפים מלאים בתהליך הפונדקאות ועברו יחד את כל שלבי ההיריון והלידה. עוד הודגש כי שניהם מגדלים את הילדים יחד וקטינים רואים בכל אחד מהם אב ללא קשר לזיקה הגנטית. 

השופטת ציינה בנוסף כי טענות המבקש מתייחסות לאירועים שהיו לאחר צו האימוץ ולא בעת מתן צו האימוץ. היא הדגישה כי זהותם של הקטינים, שורשיהם וגדילתם עד פרוץ הסכסוך הייתה על ידי שני הצדדים והם נושאים שם משפחה המשותף לשני בני הזוג. 

״זוהי היסטוריית חייהם. אלו שורשיהם״ כתבה השופטת והוסיפה כי לא מצאה בבקשה נימוק כיצד ניתן למחות היסטוריה זו ושורשים אלה.

השופטת סיכמה בציטוט מהפסיקה: ״ילד שאומץ אינו כדור משחק שזורקים אותו הלוך ושוב״.

לפסק הדין המלא בתיק 35945-10-20

• ב״כ המבקש: עו״ד ברנט, עו״ד רודיטי
• ב״כ המשיב: עו״ד באיולה 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין