הבעל הגיש תביעת גירושין ב-2015, שלושה חודשים בלבד אחרי החתונה. הוא ניסה לטעון שהסיבה לפרידה היא עקרות אשתו אך בית הדין הרבני קבע שמדובר בעלילה וגינה את ניסיונותיו להתחמק מהתשלום.
בני הזוג נישאו במאי 2015. לבעל היו אלה נישואים שלישיים ולאישה נישואים שניים. לשניהם ילדים מנישואים קודמים.
שלושה חודשים בלבד לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושין וטען שהם "לא מתאימים ולא מסתדרים". הוא הסביר שהאישה גידלה כלב וכל המריבות התנהלו סביבו. כך למשל, בליל שבת הילד שלה ירד עם הכלב במקום להיות בסעודה והיא עצמה אמרה לו שהיא מעדיפה את הכלב על פניו. הוא הוסיף שהאישה עישנה בשבת למורת רוחו.
האישה מצדה ביקשה שלום בית. היא ציינה שהבעל ידע שיש לה כלב עוד לפני הנישואים והודתה שהיו מריבות סביב הנושא הזה. עם זאת לדבריה, היא וויתרה על הכלב ומסרה אותו לאחרים למען שלום בית, אף שהייתה קשורה אליו נפשית.
בקשר לעישון בשבת טענה האישה שמדובר במעידה חד פעמית שהתרחשה בעקבות המשבר שאליו נכנסה לאחר מסירת הכלב. מאז לדבריה, חזרה בתשובה ואינה מעשנת יותר בשבת.
בהמלצת בית הדין ניסו הצדדים לחיות יחד תקופה נוספת אך הדבר לא צלח. בשלב זה ביקשה האישה להתגרש ולקבל את כתובתה בסך 101,000 שקל. היא טענה שבעלה בגד בה עם אחרות, הפקיר אותה ורק ביקש לנצל אותה כלכלית.
הבעל מצדו סירב לשלם את הכתובה וציין שאין לו ״אפילו שקל״. הוא הכחיש את הבגידות והדגיש שלא אהב את אשתו כשהתחתנו ונישא לה רק מפני שאחרים אמרו לו ש״האהבה תבוא״.
הוא הוסיף שאשתו לא יכולה להביא ילדים נוספים לעולם והיא לא גילתה לו זאת לפני החתונה. האישה הכחישה את הדברים והציגה אישור רפואי המוכיח שהיא פורייה.
בנקודה זו הסכימו הצדדים להתגרש והסמיכו את בית הדין להכריע בעניין הכתובה.
מעידה חד פעמית
הרב יצחק רפפורט מבית הדין הרבני בתל אביב הזכיר שתכלית הכתובה היא למנוע מצב שבו ״תהיה האישה קלה בעיני בעלה לגרשה״.
לדבריו, הבעל לא הוכיח עילה כלשהי לשלילת הכתובה מאשתו. הדיין הבהיר שאישה המחללת שבת אינה מפסידה את כתובתה, בפרט כשמדובר במעידה חד פעמית.
הוא הוסיף שטענות הבעל בנוגע לעקרות אשתו הן ״הוצאת שם רע״ והדברים נסתרו במפורש. הדיין הזכיר את דברי הרמב״ם במורה נבוכים בגנות בעל שרוצה לשלול מאשתו את כתובתה בטענות שקר וציין שניסיון הבעל להתחמק מהתשלום בטענות שווא הוא מגונה, ומדובר למעשה בעושק.
בסופו של דבר קבע הדיין שהבעל חייב לשלם לאישה את מלוא הכתובה בסך 101,000 שקל.
אב בית הדין הרב מאיר פרימן והרב מאיר קאהן הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דפנה זיס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין