עוברת על דת - סייגים, חומר עוון המעליל על אשתו כדי להיפטר מכתובה

רקע וטענות הצדדים

לפני בית הדין תביעת כתובה על סך 101,000 ש"ח.

הצדדים נישאו ביום ז' בסיוון תשע"ה (28.5.15), הנישואין הן נישואין שלישיים של הבעל ונישואין שניים של האישה, ולשני הצדדים ילדים מנישואין קודמים. ביום ט"ו באלול תשע"ה (30.8.15) הגיש הבעל תביעת גירושין בעילה של "לא מתאימים ולא מסתדרים". הצדדים נפרדו בנובמבר 2015. הדיון הראשון התקיים ביום ב' בשבט תשע"ו (12.1.16) – הבעל עמד על תביעתו לגירושין והאישה ביקשה שלום בית.

הבעל סיכם את טענותיו בבית הדין. לדבריו האישה החזיקה בכלב וכל המריבות התנהלו "סביב הכלב", בליל שבת ירד הילד שלה עם הכלב במקום להיות בסעודת ליל שבת, והיא אמרה שהיא מעדיפה את הכלב מאשר את הבעל. בדיון הראשון לא נשמעו טענות האישה, והצדדים נשלחו [לאור הסכמתם] לקבלת חוות דעת אצל הרב שערך להם את החופה. לדברי הבעל היה כבר ניסיון אצל אותו רב להשכנת שלום בית – ניסיון שלא צלח.

דיון שני התקיים ביום ה' בתמוז תשע"ו (11.7.16) לאחר שהצדדים ניסו לחזור להתגורר יחדיו במשך חודש, ושוב נפרדו. הבעל חזר על רצונו בגירושין כשהאישה מסרבת להתגרש ומבקשת שהבעל יחזור לשלום בית. הצדדים מסרו כי לא הצליחו להגיע לפגישת ייעוץ אצל הרב.

בדיון נשמעו טענות האישה. לדברי האישה, הבעל ידע שיש לה כלב עוד לפני הנישואין, לדבריה היא אמרה לו לפני הנישואין שיש לה כלב ואם הוא לא אוהב כלבים אז זה לא מתאים. האישה הודתה שהיו מריבות "סביב הכלב", אולם טענה שהיא וויתרה על הכלב והעבירה אותו לאחרים למען שלום הבית, וזאת על אף שהייתה קשורה נפשית בכלב. לדבריה, רצתה בכל מאודה בשלום בית.

לדברי הבעל האישה עישנה בשבת. האישה הודתה בכך, אולם לדברי האישה הייתה זו מעידה חד־פעמית, בגלל מסירת הכלב שהעיקה עליה מבחינה נפשית, והיא חזרה בתשובה. גם לדברי הבעל נעשתה האישה דיכאונית בגלל שוויתרה על הכלב.

לדברי האישה, אהבה באמת את בעלה, באותה העת, רצתה בכנות בשלום בית וגם אם ישלם לה 100,000 ש"ח – היא "לא מוכנה להתגרש". מנגד טען הבעל שכבר אינו אוהב את אשתו ויש לו מערכת יחסים אחרת לגמרי, אין הוא רוצה להיות "אנוס" – אי אפשר לחיות ביחד "בכוח". הוא "מוכן לנסות חודשיים אם היא מתחייבת להתגרש אם זה לא מצליח".

ביום כ"ז במרחשוון תשע"ז (28.11.16) התקיים דיון בפני דן יחיד, לאחר שהצדדים שבו וניסו לחזור לשלום בית, שלא צלח. האישה ביקשה להתגרש מבעלה ולקבל כתובה ופיצויים. לדבריה, בעלה "הוא זלזל במקווה" ולא קיים יחסי אישות לאחר שהלכה למקווה, לדבריה הבעל אף בגד בה, ויש לה תמונות המוכיחות זאת. הבעל הכחיש את הבגידות, הוא הודה שלא קיים יחסי אישות אולם תלה את הדבר בעייפות לאחר העבודה. לדבריו הוא עזב את האישה לאחר שהוא שמע את הבן שלה אומר לה שבפעם הבאה תכיר מישהו יותר טוב.

בשלב זה הסכימה האישה להתגרש אם ישולמו לה 70,000 ש"ח, הבעל סירב – לדבריו "לא מגיע לה כלום".

ביום ד' בשבט תשע"ז (31.1.17) הגישה האישה תביעת גירושין בטענה שבעלה בגד בה, הפקיר אותה ואינו עוזר לה כלכלית.

ביום ג' באדר תשע"ז (1.3.17) התקיים דיון בפני הרכב מלא.

לדברי האישה היא גילתה שבעלה בוגד בה עם כמה נשים אחרות. לדבריה, היא הפנימה שהוא בוגדן סדרתי ורק מנסה לנצל אותה כלכלית.

הבעל לא היה מוכן להתפשר על הכתובה. לדבריו: אין לו אפילו שקל לשלם לה, הוא לא בגד בה, חשבון הפייסבוק שעל שמו הוא מהצבא, כל מיני אנשים כותבים שם דברים והוא לא מסנן אותם. עוד אמר: "אני בכלל לא אהבתי אותה כשהתחתנו. אמרו לי: 'האהבה תבוא.' אחרי חודש נפרדנו. כל החתונה עליי. אני רוצה להתגרש."

לדבריו לא ידע שהאישה עקרה, רק אחרי החתונה גילתה שיש לה ילד אחד והיא לא יכולה ללדת יותר. האישה הכחישה את דברי הבעל בכל תוקף – לדבריה, היא נכנסה להיריון מבעלה הראשון ולא עברה טיפולי פוריות, היא לקחה כדורים שדוחים את הביוץ, אך היא לא בטוחה שהיא זקוקה לכדורים לדחיית הביוץ.

לאחר הדיון הסכימו הצדדים להתגרש ונתנו סמכות לבית הדין לדון בכתובה ובפיצוי בסכום של 101,000 ש"ח לאחר מתן הגט.

האישה הגישה לבית הדין אישור רפואי שאינה סובלת מבעיית פוריות, ולא קיבלה טיפול מלבד טיפול באיקקלומין להסדרת ביוץ מוקדם.

דיון והכרעה