חגרה את התינוק במושב בטיחות ומעדה מחוץ לרכב: תאונת דרכים?

ביהמ"ש קבע שכן, מאחר שחגירת ילדים היא הכרחית לנסיעה ברכב ומהווה חלק מהשימוש בו. האחריות לפיצוי הוטלה על חברת הביטוח

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של אישה שנפלה סמוך לרכבה לאחר שחגרה את בנה במושב בטיחות, וקבע כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חברת הביטוח "הראל" שביטחה את הרכב טענה שלא מדובר בתאונת דרכים מפני שהתובעת נפלה מבור כשעמדה יציבה מחוץ לרכב. אבל סגנית הנשיא, השופטת דורית פיינשטיין, קבעה שמדובר בפעולה הכרחית לנסיעה, שמהווה חלק אינטגרלי מהכניסה לרכב.

התובעת (37) מורה במקצועה ואם לשני ילדים קטנים, נפגעה כשמעדה בסמוך לרכבה מיד לאחר שסיימה לחגור את בנה בן השבעה חודשים.

האירוע קרה באוגוסט 2017, התובעת סיימה לערוך קניות עם שני ילדיה ושבה איתם לרכבה שחנה בסמוך לסופרמרקט. היא הניחה את הסלקל בו ישב התינוק במושב הקדמי שליד הנהג וחגרה אותו בחגורת הבטיחות של הרכב. כשסיימה, פנתה לצאת מהרכב, אך רגלה השמאלית נתקלה בבור או מפגע כלשהו בכביש והיא נפלה ארצה ונחבלה קשות. היא פונתה מהמקום באמבולנס לבית החולים, אובחן שבר בקרסול שטופל בגבס ובהמשך היא נאלצה לעבור ניתוח.

בתביעה שהגישה נגד המועצה המקומית ג'ת המשולש, אשר במרחבה קרתה הנפילה, ונגד חברה הביטוח "הראל" שביטחה את הרכב, היא טענה כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתה הפעולה של חגירת ילדים ברכב מהווה חלק מהכניסה אליו וההכנה לנסיעה ולכן לפי החוק מדבר בתאונת דרכים.

המועצה המקומית הצטרפה לטענות התובעת וטענה גם היא כי מדובר בתאונת דרכים.

"הראל" לעומת זאת טענה שהנפילה נגרמה כתוצאה ממפגע בכביש של המועצה המקומית ולכן יש להטיל על המועצה את האחריות לתאונה. לשיטתה של הראל, הנפילה קרתה בזמן שהתובעת כבר עמדה על שתי רגליה מחוץ לרכב ולאחר שפעולת החגירה הסתיימה, כך שלא מדובר בשימוש ברכב או בכניסה אליו ויציאה ממנו כנדרש בחוק לצורך הכרה באירוע כ"תאונת דרכים".

חגירה לצורך נסיעה

השופטת פיינשטיין קבעה כאמור שהאירוע מהווה תאונת דרכים. היא הסבירה שלפי החוק, תאונת דרכים תוגדר כאירוע בו נגרם לאדם נזק כתוצאה משימוש ברכב כגון נסיעה בו, כניסה לתוכו או ירידה ממנו.

השופטת הזכירה פסיקה בה נקבע כי פעולה מסוימת יכולה להיחשב כשימוש של "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו, בתנאי שהיא הכרחית ומהווה חלק בלתי נפרד מהכניסה או היציאה. כך למשל, בית המשפט העליון קבע שהוצאה של חפצים ומטען אישי מהרכב אינה חלק בלתי נפרד מהנסיעה או מהירידה מהרכב ואינה נחוצה מבחינה פיזית לשימושים אלה. לעומת זאת, קבעה השופטת, חגירת ילד במושב הבטיחות ברכב היא הכרחית וחיונית לנסיעה.

השופטת הסבירה שאומנם מבחינה טכנית הרכב יכול לנסוע גם אם התובעת לא הייתה חוגרת את הסלקל ומשאירה אותו על המדרכה, אך תוצאה שכזו הייתה כמובן אבסורדית. כמו כן, החובה לחגור ילדים במושבי בטיחות קבועה בתקנות התעבורה.

לכן, קבעה, ראוי לומר שאין אפשרות להורה להתחיל בנסיעה מבלי לחגור קודם את ילדיו, ומדובר בחלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה. כך גם הורדת הילדים מהרכב תחשב פעולת ירידה מהרכב, הוסיפה.

השופטת הדגישה כי זה לא משנה שהתובעת עמדה יציבה מחוץ לרכב בזמן שנפגעה, מכיוון שפעולת הכניסה אל הרכב החלה למעשה עם המגע הראשון ברכב לצורך הושבת התינוק, והייתה אמורה להסתיים עם ישיבת התובעת במושב הנהג.

סוגיית גובה הנזק והפיצוי לתובעת ייקבעו בהמשך בדיון נפרד.

לא נפסקו הוצאות.

• שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין