המנוח, שנקלע לתאונה קטלנית, הלך לעולמו לאחר שבעה חודשי אשפוז, בהיותו בן 61. משפחתו טענה כי נפטר בעקבות התאונה, אך "כלל" האשימה את מצבו הרפואי לפני כן. ביהמ"ש קבע: התאונה גרמה למוות.
התאונה אירעה ב-2009. המנוח, מנהל חברה קבלנית, התנגש חזיתית ברכב אחר, והובהל לבית החולים "שערי צדק" עם פגיעות בראש ובבית החזה.
לשאלות בנושאי ביטוח:
פנה ל- עו"ד ביטוח
במהלך האשפוז התפתחו אצלו זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה, ועקב מחלות לב וריאות מהן סבל עוד קודם לתאונה, התקשה הצוות הרפואי לגמול אותו ממכונת ההנשמה.
המנוח הועבר כעבור חמישה חודשים למחלקת שיקום נשימתי במרכז הרפואי "שיבא", ומשם לבית החולים "הרצוג", אך עקב הפרעה בתפקודי הכבד וקוצר נשימה, הופנה בחזרה ל"שערי צדק".
מצבו המשיך להידרדר, וכעבור שבעה חודשים נפטר במחלקה הגריאטרית בהיותו בן 61.
אלמנתו וילדיו של המנוח האמינו שהוא נפטר בעקבות התאונה, ולכן פנו למבטחת הרכב, "כלל ", כדי שתפצה אותם על הנזקים שנגרמו להם בעקבות מותו של יקירם. "כלל" סירבה לשלם להם תגמולים, ולכן הם עתרו לבית משפט השלום בירושלים.
לטענתם, המנוח היה אדם פעיל וחרוץ, ואלמלא התאונה היה חי לפחות עוד 15 שנים, שבהן יכול היה לפרנס אותם בכבוד, ותבעו לקבל פיצוי כספי על השנים האבודות.
בנוסף, תבעה האלמנה סכום של 400 אלף שקל עבור אבדן תמיכת בעל.
"כלל" המשיכה להכחיש כל קשר לתאונה. לטענתה, המנוח נפצע בתאונה באופן קל עד מזערי, ואין קשר סיבתי בינה לבין פטירתו. היא טענה שכל אדם בריא היה מתאושש מהתאונה, אולם המנוח סבל מתחלואים שונים, בהם בעיות לב, וזו הסיבה לכך שמצבו הרפואי הידרדר. עוד היא הוסיפה, שבניגוד לטענות התובעים, המנוח היה חי מקסימום עוד שלוש שנים לאחר התאונה.
חולה לב? גג שלוש שנים
השופטת יעל ייטב קיבלה את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש, שקבע שישנו קשר סיבתי בין התאונה לבין פטירת המנוח.
השופטת הבהירה כי אמנם ייתכן שאדם בריא וצעיר היה מתאושש מהתאונה, אך התאונה היא שגרמה להחמרת המצב של המנוח ובעקבות זאת למותו. לכן, חברת הביטוח – צריכה לפצות את בני המשפחה על הנזקים שנגרמו עקב פטירת המנוח.
באשר לתוחלת החיים הסכים המומחה מטעם ביהמ"ש עם "כלל", וציין כי המנוח סבל ממחלת ריאות כרונית כתוצאה מעישון כבד רב-שנים, וכי שנה טרם התאונה הושתל בליבו קוצב לב.
המומחה הדגיש כי למרות התפתחות רפואית בתחום, לא חל שינוי משמעותי בשיעורי התמותה בשל אי ספיקת לב, והעריך כי בהתאם למצבו תוחלת חייו לא הייתה עולה על שלוש שנים מיום התאונה.
השופטת קיבלה גם את חוות דעתו גם בהקשר זה, אך מטעמי זהירות קבעה את תוחלת החיים על שלוש שנים מיום הפטירה.
לבסוף, היא הורתה ל"כלל" לשלם לעזבון המנוח פיצוי של 100,500 שקל על אבדן הכנסה, כאב וסבל והוצאות קבורה, וכן פסקה לטובת האלמנה פיצויים בסך 352,400 שקל בגין השנים האבודות ואבדן תמיכת בעל (חלק מהסכום כבר שולם על ידי חברת הביטוח כתשלום זמני עד להכרעה).
"כלל" גם חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעים: עו"ד דורון גנסין, עו"ד שושנה בורשטיין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דנה לדרר בר-משה
* עו"ד סיגל רייך-הלל עוסקת בתביעות ביטוח ונזיקין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין