דעת הרוב של דייני הרבני קבעה כי אף שמדובר במעשה מכוער, אין הוכחה חד-משמעית לכך שהאישה בגדה. לעומת זאת, דיין המיעוט סבר שזהו "מעשה פריצות" שמצדיק שלילת כתובה.
שניים מתוך שלושת דייני בית הדין הרבני באשקלון קבעו באחרונה כי יש לפסוק לאישה מחצית הכתובה על דרך הפשרה, למרות הודאתה בקשר הדוק עם גבר זר. לטעם אב בית הדין, הרב דוד דב לבנון, אף שהאישה עשתה מעשים מכוערים, יש משקל לכך שהם בוצעו אחרי שבעלה עזב אותה.
האישה הגישה תביעת גירושין 4 שנים אחרי שבעלה עזב את הבית. בשנה שעברה בני הזוג התגרשו וכל שנותר לבית הדין לדון בו הוא סוגיית הכתובה.
האישה תבעה 200 אלף שקל. האיש טען לעומת זאת כי יש לשלול ממנה את הכתובה. סיבה אחת היא התנהגות אלימה ומשפילה שגרמה לו לעזוב אותה. השנייה, והחמורה מכל, היא שבגדה בו עם בחור צעיר. האיש הציג תמונות מעמוד הפייסבוק של האישה בה היא נראית מחובקת עם אותו בחור , וטען כי היא נהגה להלין אותו בביתה ואפילו נסעה עמו פעמיים לחו"ל.
האישה הכחישה שבגדה. ראשית, היא טענה כי היא זו שסבלה מאלימות פיזית ומילולית. שנית, היא טענה כי היחסים שלה עם הבחור הסתכמו בקשרי עבודה וחברות, והתמונות מראות בסך הכל שני ידידים – דבר מקובל בחברה החילונית.
היא הודתה שהבחור ישן אצלה, אבל בכל הפעמים היו לטענתה אנשים נוספים בבית והם מעולם לא ישנו יחד באותו חדר. היא אישרה גם את הנסיעות לחו"ל, אך הבהירה כי בשתי הפעמים הם לנו בחדרים נפרדים.
מקרה קשה
שלושת הדיינים – אב בית הדין הרב לבנון והרבנים צבי בירנבאום והרב יעקב מ' שטייהויז – סברו כי מדובר במקרה קשה להכרעה.
אב בית הדין קבע בראש ובראשונה שאין לראות באישה כמי שיזמה את הגירושים, אף שהיא זו שהגישה את התביעה, בין היתר משום שהבעל הוא ש"שבר את הכלים" ועזב את הבית.
לאחר מכן הרב סקר את עמדת פוסקי ההלכה בשאלה האם האישה ביצעה "מעשי כיעור" המצדיקים שלילת כתובה.
הדיין התייחס לכך שאין עדויות חד-משמעיות לכך שהאישה לנה עם האיש בחדר אחד – בין בביתה ובין בחו"ל. בתוך כך הוא ציין כי היא אמנם עברה על איסור "ייחוד" אך אין לכך משמעות בחברה החילונית.
הדיין ציין כי אמנם נטיית הלב היא שנסיעה של אישה נשואה לחו"ל עם גבר אחר היא מעשה מכוער, אך אין לראות בו מעשה כיעור הלכתי הגורר הפסד כתובה כאשר לא הוכח שזנתה עמו. יותר מזה, הדיין ציין שיש משמעות רבה לכך שהאישה ביצעה את המעשים לאחר שהבעל עזב אותה, וציין לחיוב את כנותה הרבה בחשיפת מעשיה ובנכונותה לעבור בדיקת פוליגרף (הבעל סירב לכך). בנסיבות אלה, הוא סבר שיש לפסוק על דרך הפשרה ולחייב את הבעל במחצית הכתובה.
עמדה דומה הביע גם הדיין שטיינהויז, אולם מנגד סבר הדיין בירנבאום בדעת מיעוט כי "אין לחייב את הבעל לשעבר בכתובה כלל".
הדיין הסביר שלטעמו, די בכך שהאישה שהתה עם גבר זר בחו"ל בעודה נשואה כדי להוכיח מעשה כיעור. בעיניו מדובר ב"מעשה פריצות" שאינו מקובל גם בעיני הציבור החילוני.
בסופו של דבר, דעת הרוב היא שהכריעה, והאיש ישלם לאשתו 100 אלף שקל עבור כתובה.
עו"ד איילה תל-פז
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין