האישה טענה שבמהלך הנישואים הנכס הושבח מכספים משותפים. הסכם ממון שנחתם אך לא אושר כדין תמך בטענת הבעל שלא הייתה כוונת שיתוף
השופטת סגלית אופק הכריעה לאחרונה בתביעה רכושית שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. טענתה המרכזית של האישה הייתה כי היא זכאית לחצי מהזכויות בנכס שרשום על שם הבעל ושלטענתה הושבח במהלך החיים המשותפים בהיקף של 5 מיליון שקל. השופטת קבעה שהיא לא הוכיחה את טענותיה ודחתה את התביעה, כמו גם את דרישתה של התובעת למזונות אישה.
בני הזוג נישאו ב-2016 בגיל מתקדם יחסית (האישה הייתה אז בת 39 והאיש בן 44). מנישואיהם לא נולדו להם ילדים.
לפני הנישואים לבעל היו זכויות במספר נכסים, ביניהם בית פרטי במצב שלד. במהלך הנישואים חודשה והושלמה בנייתו של הנכס והוא הפך לבית רחב ידיים הכולל 7 חדרים, בריכה וגינה המשתרע על מספר מפלסים. הנכס לא שימש למגורי הצדדים והושכר לצדדים שלישיים.
ימים בודדים לפני המועד שנקבע לחתונה, דרש הבעל שהאישה תחתום על הסכם ממון בו נקבע כי נכסים הרשומים על שם הבעל יישארו שלו. ההסכם לא אושר בפני בית המשפט והצדדים אף לא פנו לנוטריון שיאמת את חתימתם בהתאם לחוק יחסי ממון.
ביולי 2018 הגישה האישה תלונה על אלימות והבעל נעצר למספר ימים. לאחר מכן השניים נפרדו והתגרשו רשמית בפברואר 2020.
האישה דרשה להצהיר על זכותה בחצי מהזכויות בנכס וכן לחייב את האיש לשלם לה מזונות אישה בסך 25,000 שקל לחודש.
לדבריה, חתימתה על הסכם הממון זויפה והוא חסר תוקף. היא הוסיפה כי שני הצדדים ראו בבית נכס משותף. לחילופין, לטענתה, השבחת ה"שלד" יצרה נכס חדש שהוצא מרשימת הנכסים שאינם ברי איזון שכן הושקעו בהליך הבנייה כספים שהעבירו הוריה.
לעניין המזונות היא ציינה שהיוזמה לפרידה נבעה מדרישת הבעל שתסתלק. היא הוסיפה כי במהלך החיים המשותפים הבעל דאג לפרנס אותה והם חיו ברמת חיים גבוהה.
הבעל טען מנגד כי האישה לא הוכיחה שהיא או הוריה העבירו לו כספים בגין הנכס. לדבריו, הסכם הממון החתום על ידי שני בני הזוג מלמד על הבנה כי הנכס אינו משותף.
באשר למזונות הבהיר הבעל כי האישה נכנסה לנישואים בידיעה שהוא בתקופה נפשית וכלכלית מהחמורות בחייו, חסר אמצעים כלכליים ונתון בחובות גדולים. לדבריו, בני הזוג חיו ברמת חיים צנועה והאישה הסתמכה בעיקר על תמיכת הוריה ולא נשענה עליו במהלך הנישואים.
שכבה גאולוגית
השופטת סגלית אופק מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שמחומר הראיות עולה שהאישה חתמה על הסכם הממון. היא הוסיפה שמאחר שההסכם לא אושר הוא חסר תוקף ונותר כ"שכבה גאולוגית" בעלת ערך ראייתי רלוונטי המלמד על אומד דעתם של הצדדים ועל טענת האיש לשיתוף ספציפי בזכויות הבעל בנכס.
השופטת קבעה שהאישה לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס או בנכס "החדש" שנוצר מהשבחתו ממצב שלד למצב של בית מוגמר. זאת, בין היתר, לנוכח הצהרות הבעל בהסכם הממון כי תהיה הפרדה רכושית ובהינתן חיי הנישואים הקצרים שגם לא היו טובים במיוחד. כמו כן, האישה לא הוכיחה השקעת כספים לטובת חידוש והשלמת הבנייה.
באשר לתביעת המזונות קבעה השופטת כי מחומר הראיות התברר שבמהלך החיים המשותפים הבעל לא עבד והיה בחובות משמעותיים. הדבר מתיישב עם גרסתו לפיה מימון הוצאות האישה לא היה מאמצעיו הכלכליים אלא מאמצעים אחרים.
האישה חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל.
- ב"כ האישה: עו"ד ע. גונן ועו"ד ג. נוף
- ב"כ הבעל: עו"ד י. גנים
עו"ד חיה לזר נוטקין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין