מקרה שנדון לאחרונה עורר שאלה חשובה בנוגע למתח שבין הסכמי משבצת ודיני הירושה לבין צוואות. שופטי ביהמ"ש העליון קבעו כי "אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי צוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין".
ביהמ"ש העליון הכריע בסכסוך בין צאצאיה של קשישה שהלכה לעולמה ב-2008, והותירה אחריה זכויות של "בת רשות" במשק מסוים במושב עלמה. השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודוד מינץ, קבעו כי צוואת המנוחה גוברת על סעיפים אחרים ב"חוזה המשבצת", המסדיר העברות זכויות של בר רשות בנחלה במושב לאחר מותו. בכך קיבלו את עמדתו של נכדהּ, לו הורישה את רכושה בצוואתה.
"הירושה על פי צוואה מבטאת את רצון המוריש במידה רבה יותר מירושה על פי דין. הגבלת היורשים לאלו על פי דין סותרת עיקרון יסוד בדיני הירושה", קבע השופט פוגלמן.
המנוחה היתה במעמד של "בת רשות" במשק, אולם ההליכים לרישומו על שמה לא הסתיימו. בבסיס העניין ניצב "חוזה המשבצת", המסדיר את הזכויות שבין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית של המושב.
בצוואתה, המנוחה הורישה את כל רכושה לנכדה. שני בניה ובנו של אחד מהם (נכד נוסף) הגישו תביעה בה ביקשו להצהיר כי הנכד (הנוסף) הוא היורש.
אלא שביהמ"ש למשפחה בקריית שמונה, ואחריו גם ביהמ"ש המחוזי בנצרת, דחו את תביעתם וקבעו כי מי שיירש את הזכויות הוא הנכד שקיבל אותן בצוואה.
בבקשת רשות ערעור לעליון, המבקשים, שיוצגו על ידי עו"ד שמעון שלג, טענו כי זכותה של המנוחה במשק הייתה מכוח חוזה המשבצת, ואינה חלק מהעיזבון. בהמשך לכך נטען כי חוזה המשבצת קובע שבהיעדר בן זוג או בן ממשיך, ייכנס לתוקף סעיף 114 לחוק הירושה, ולפיו אם בעיזבון יש משק חקלאי, יירש אותו היורש "המוכן ומסוגל לקיימו".
כלומר, הם טענו שאי אפשר להוריש את זכות המנוחה באמצעות צוואה, כי אם בירושה על פי דין.
מנגד, המשיבים – בנה של המנוחה ונכדה הזוכה על פי הצוואה, שיוצגו על ידי עו"ד דן שגב וימר – טענו שגם ליורשים על פי צוואה אפשר להעביר זכויות מכוח הסכם המשבצת.
בעניין זה הם הפנו לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שקבע כי את סעיף 114 יש לקרוא עם סעיף 2 לחוק הירושה הקבוע כי "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". כך שאם יש יורש יחיד לפי צוואה, המבקשים אינם יורשים של המנוחה בהתאם לסעיף 114.
עמדה חסרת עיגון
ואכן השופט פוגלמן קיבל את עמדת המשיבים, וקבע כי לצורך פרשנותו של חוזה המשבצת, יש להתחשב גם ביורשים על פי צוואה. השופט הבהיר שבדיני הירושה וכן בחוזה המשבצת, אין חריג לעיקרון הבסיסי הקבוע בסעיף 2 לחוק הירושה. "יוצא שעמדת המבקשים חסרה עיגון לשוני בלשון החוק ובלשון החוזה", קבע.
בהמשך הוסיף השופט כי נראה שהמחוקק שקבע את עקרונות ההסדר שבסעיף 114, ראה בו הסדר שכפוף ל"עליונותה" של הצוואה.
לכן נקבע כי מאחר שבמקרה זה יש יורש יחיד ואין תחולה לסעיף 114, הרי שהשאלה מיהו היורש שמוכן ומסוגל לקיים את המשק אינה מתעוררת.
בסיכומו של דבר נקבע כי "אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי צוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין". המבקשים חויבו בהוצאות משפט בסך 24,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד שמעון שלג
- ב"כ המשיבים 1-2: עו"ד דן שגב וימר
- ב"כ המשיב 3: עו"ד ברק הלל
- ב"כ המשיבה 4: עו"ד מנחם גדרון; עו"ד אילן בלושטיין
- ב"כ המשיבה 5: עו"ד איילת עומר ליפשיץ
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין