לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמוני
האם בית הדין הרבני רשאי לדון בתביעת רכוש, אף שבני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים? והאם סירובו של הבעל להמציא אסמכתה על תשלום אגרה עבור התביעה הרכושית משליך על "מירוץ הסמכויות"? ביהמ"ש לענייני משפחה בפסק דין חדשני בנושא.
בשנת 2004 נישאו בני זוג בקפריסין בטקס אזרחי. בספטמבר אשתקד עזבה האישה את הבית והבעל רץ לבית הדין הרבני והגיש תביעת שלום בית ולחילופין גירושין.
כשבוע לאחר מכן, הגישה האישה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, היא ביקשה מביהמ"ש שיקבע, כי הוא הערכאה מוסמכת לדון בתביעתה ולא בית הדין הרבני.
לעומתה, טען הבעל, כי לתביעת הגירושין, שהגיש כשבוע לפני האישה, הוא כרך גם את עניין הרכוש. משכך - הסמכות לדון בתיק הרכושי נתונה לרבני.
בני הזוג הפרודים הסכימו, כי הערכאה שתדון בשאלת הסמכות תהיה בית המשפט למשפחה. במסגרת הדיון בתיק, נדרש הבעל להמציא את הקבלה עבור תשלום האגרה על התביעה הרכושית. זאת, מאחר שהתאריך שהוטבע על התביעה מאוחר למועד הגשת תביעת הגירושין - ממש יום אחרי שהגישה האישה את תביעתה.
אלא שבמקום להמציא קבלה פעלו האיש ובא כוחו אחרת: הם ביקשו מבית הדין הרבני להוציא החלטה, המאשרת את הגשת התביעה הרכושית יחד עם תביעת הגירושין. בית הדין, שנענה לבקשה, הוסיף, שעל פניו הסמכות לדון בתביעה הרכושית נתונה לו.
זכותה של האישה
החלטה זו הקשתה על השופט אסף זגורי את ההכרעה בשאלת הסמכות, שכן אם הרבני כבר החליט שרכש סמכות -בית המשפט למשפחה אינו רשאי לדון בה יותר, לאור כלל 'כיבוד הערכאות'.
אלא שלעמדת השופט זגורי, משלא נבדקה כנות כריכת תביעת הרכוש לתביעת הגירושין, החלטת בית הדין הרבני אינה מחייבת.
משכך, ניגש השופט לדון בשאלת הסמכות באופן מהותי: ראשית, בחן האם כריכת תביעת רכוש לתביעת גירושין בבית הדין הרבני היא כנה, בנסיבות בהן מדובר בזוג שנישא בנישואים אזרחיים.
לעמדתו, ככלל, בית הדין הרבני רשאי לדון בענייני רכוש גם כאשר בני הזוג שבפניו לא התחתנו כדת משה וישראל. אך זאת, לאחר שנבחנו כלל נסיבות הגשת התביעה, בהן - הסיבה שבגינה בני הזוג בחרו שלא להתחתן ברבנות.
במקרה זה, קבע השופט, כי הצדדים הודו שניהם, כי בחרו להינשא "אזרחית" במטרה להימנע, בשעת הצורך, מפירוד דרך הרבנות. בנסיבות אלה, נסיונו של הבעל להעביר את הדיון בתביעה הרכושית לרבני מהווה מחטף חסר תום לב.
בהצטרף העובדה שהבעל לא פירט בתביעתו הרכושית את כל הנכסים המשותפים ואף לא ביקש סעד אופרטיבי, ולנוכח נסיונו לקבוע "עובדות בשטח" בשאלת הסמכות כאשר בפועל, התאריך שנושאת התביעה הרכושית מאוחר לתאריך שהוגשה תביעת האישה - יש לקבל את בקשתה, ולקבוע כי הסמכות לדון בתביעה הרכושית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
הזכות לבחור את הערכאה
"שואלים אנו תדיר, כיצד נדע צפונות לבו של אדם בכלל וכוונתו של איש לחסום דרכה של אשתו לבית המשפט לענייני משפחה בפרט? ולעתים דולפת האמת מהאיש מבלי שירגיש. זכותה של האשה... לברר ולתבוע את ענייני הרכוש בערכאה אזרחית ולא הלכתית", סיכם השופט וחייב את האיש בהוצאות של 2,000 שקל.
עו"ד דניאל כהן, העוסק בדיני משפחה, מסביר כי "על פי החוק, גם כשבני זוג יהודים מתחתנים בנישואים אזרחיים בחו"ל, כל זמן שהם חיים בישראל ורוצים להתגרש כאן , בית הדין הרבני הוא הערכאה היחידה שמוסמכת לדון בהתרת הנישואין".
"לתביעת הגירושין", אומר עו"ד כהן, "ניתן לצרף את התביעה הרכושית (לכרוך), ובלבד שכריכה זו תיעשה בכנות ובתום לב - אלמנטים מכריעים בשאלת בחינת הסמכות שקנה לו בית הדין הרבני גם בנושא הרכושי".
לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמוני
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין