ניצחון לידוע בציבור: לא יחלוק עם פרודתו את החברה שהקים
הצדדים החלו לנהל זוגיות עשרות שנים לאחר פתיחת העסק, מה שלא מנע מהאישה לדרוש את חלקה בו. אלא שביהמ"ש קבע: לא הוכחה כוונת שיתוף
בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעת ידועה בציבור לקבלת זכויות בחברה שהקים בן-זוגה לשעבר, עשרות שנים לפני שהחלה מערכת היחסים. השופטת דיאנה פסו-ואגו קבעה שלא הוכחה כוונת שיתוף לגבי העסק שפתח הנתבע "בעשר אצבעותיו", כלשונו, אותו כינתה "נכס חיצוני מובהק". בשל דחיית התביעה, חויבה האישה ב-30 אלף שקל הוצאות.
החל מ-2013 ניהלו התובעת (57) והנתבע (75) זוגיות פרק ב', כידועים בציבור, זאת לאחר עשרות שנים בהן היו נשואים לאחרים. ערב טבח ה-7 באוקטובר הם נפרדו, ובמאי 2024 הגישה האישה את תביעתה הרכושית לבית המשפט, באמצעות עו"ד אילן אבירם.
היא תבעה במסגרתה שיתוף בעיקר בחברה שהקים הנתבע ב-1982, קרי למעלה משלושה עשורים טרם החלה הזוגיות ביניהם. בין יתר האינדיקציות שלשיטתה מלמדות על כוונת שיתוף: משך הקשר הזוגי (עשור), התנהלותה בחברה כבעלים תוך ניהול "ההיבט האדמיניסטרטיבי", והבטחות הנתבע ש"עד סוף ימייך את יכולה להאמין שכלכלית תהיי מסודרת".
מנגד טען בן הזוג, באמצעות עו"ד ששון יצחק ממשרד גדעון פנר, כי פרודתו לא מילאה פונקציה כלשהי בחברה אותה הקים ב"עשר אצבעותיו", כלשונו, וכי לא הייתה לגביה כוונת שיתוף – במיוחד כשמדובר בזוגיות פרק ב' בגיל מבוגר יחסית, לאחר נישואים קודמים והבאת ילדים ונכדים. בין היתר הדגיש הנתבע את בחירת הצדדים המודעת שלא להינשא, באופן המלמד, לשיטתו, על כוונה להפריד רכוש.
עבדה בחברה אחרת במקביל
ואכן, השופטת פסו-ואגו קבעה שהתובעת לא עמדה בנטל המוגבר להוכחת כוונת שיתוף ספציפית בחברה שהקים הנתבע. "מתוך התשתית הראייתית עלה דווקא כי החברה, אשר היוותה המקור הכספי העיקרי למימון חיי הצדדים, היא חברה שהוקמה וצמחה שנים הרבה לפני תחילת חיי הזוגיות של הצדדים", כתבה.
נדמה שאת עיקר הכרעתה ביססה השופטת על עשרות השנים שחלפו מאז הקמת החברה ועד לתחילת הזוגיות. היא כתבה ש"נתון זה כשלעצמו מציב רף הוכחה גבוה במיוחד על כתפי האישה, שביקשה להצהיר על שותפות בנכס חיצוני מובהק".
את טענת האישה כי עבודתה בחברה מקנה לה שותפות בה דחתה השופטת, בין היתר משהתברר כי הועסקה במשרה מלאה במקום אחר, הסמוך למשרדי החברה, ורק נכנסה לעזור לנתבע במידת הצורך, מעת לעת. השופטת קבעה, בנסיבות הללו, שלא הוכחה תרומה מצדה בדמות ויתורה על קריירה משל עצמה לצורך השבחת החברה, באופן המצדיק להעניק לה זכויות בה.
לבסוף קבעה השופטת שגם הבטחות הנתבע לתובעת במהלך הזוגיות כי "תהיה מסודרת כלכלית", אינן מבססות כוונת שיתוף ביחס לחברה. אף העובדה שבני הזוג לא מיסדו את הקשר ביניהם, כמו גם בחירתה של האישה שלא לשתף את בן הזוג בדירה השייכת לה, תמכו במסקנת השופטת שלא הייתה לנתבע כוונה לשתף את פרודתו בעסק שהקים במו ידיו.
התביעה נדחתה במלואה, והאישה חויבה לשלם לבן זוגה לשעבר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילן אבירם
- ב"כ הנתבע: עו"ד ששון יצחק ממשרד גדעון פנר
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
