אח ואחות התכתשו על עזבון אמם המנוחה. שופטת ביהמ"ש למשפחה בתל-אביב הכריעה באחרונה לטובת האח, ודחתה את טענות האחות לעושק והשפעה בלתי הוגנת מצדו.
ניצולת שואה קשישה נפטרה ב-2013 והותירה אחריה בן ובת, להם ציוותה את רכושה בחלקים שווים בצוואה משנת 2008.
בשנת 2015 הגיש בנה בקשה לקיום הצוואה ואילו הבת התנגדה וביקשה לקיים צוואה משנת 1999 – צוואה הדדית שחתמה אמה עם אביהם המנוח שנפטר לפניה – בה ציוותה את מרבית רכושה (כולל דירה) לבתה.
טענתה העיקרית של הבת-התובעת הייתה כי אחיה ניסה לקחת לעצמו שלא כדין את רכוש אמו באמצעות השפעה בלתי הוגנת על אמם, ותוך ניצול חוסר יכולתה להבין את טיבה של צוואה עליה הוחתמה.
היא טענה כי היא זו שטיפלה בהוריה לאורך השנים ואילו אחיה, המתגורר בארה"ב, ביקר לעתים רחוקות. לטענתה, לאחר שאחיה גילה שקיבל חלק קטן מרכוש הוריו, הוא לקח את אמם לעשות צוואה חדשה, וזאת עשרה ימים בלבד לאחר מות אביהם, ותוך ניצול בוטה של מצבה הדיכאוני הקשה.
יתרה מכך, התובעת אף ביקשה לבטל מהלכים שהאם ביצעה מאוחר יותר, כאשר בשנת 2010 העבירה לבנה את דירתה במתנה. היא הפנתה למסמכים רפואיים שונים שמעידים כי אמה סבלה מדמנציה קלה, ומכאן שחתמה מבלי דעת על מסמכי ההעברה.
עוד טענה התובעת כי בשלב מסוים אחיה לקח את אמם לארה"ב, שם בודד אותה ולא אִפשר לה לדבר אתה.
האח-הנתבע הציג גרסה שונה לגמרי וטען בין היתר שקיבל את מה שקיבל מתוך יוזמה ורצון ברור של אמו המנוחה, כשהייתה עוד צלולה וחדה, והכל עקב התנהגות מחפירה של התובעת כלפיה. לגרסתו, הוא זה שטיפל באמו מאז שעברה לארה"ב, שם נהנתה משנים נפלאות ומחברת אנשים.
עצמאית לגמרי
חוות דעת מומחה-פסיכיאטר מטעם ביהמ"ש הכריעה את גורל טענת אי כשרותה של המנוחה, שכן הוכח באמצעותה כי האם המנוחה הייתה כשירה בין השנים 2008-2010.
מכאן השופטת שפרה גליק ניגשה לבחון את הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד האח-הנתבע, בהתאם למבחנים השונים שגובשו לאורך השנים, ובהם מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, מבחן קשריו של המצווה עם אחרים, ונסיבות עריכת הצוואה.
בעיקרו של דבר, השופטת דחתה את טענות התובעת, מאחר שהשתכנעה כי המנוחה הייתה עצמאית ובלתי תלויה באף אחד, הן פיזית והן מנטלית. בשולי הדברים השופטת הוסיפה שגם תוכן הצוואה – חלוקה שווה בשווה – מעידה על כך שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד בנה.
השופטת אף דחתה את הטענה כאילו הנתבע עשק את אמו או כפה עליה לתת לו את הדירה. השופטת הסתמכה על הקלטת שיחה בין האם המנוחה לבין התובעת, ממנה התברר שהאם נסעה אל הבן מרצונה, מאחר שהייתה בודדה ולאחר שהתובעת סירבה שתעבור לגור עמה.
בפסק הדין נכתב כי "מתמליל השיחה עולה, כי למנוחה ולתובעת היו יחסים מורכבים, שלא לומר קשים, ואילו נסיעתה אל בנה – הנתבע, היה בה כדי להפיג את בדידותה". עוד נכתב כי ניכר שבשהות בארה"ב היא לא הייתה "מבודדת" אלא נהפוך הוא, היא הייתה "מעורה בחיי הקהילה היהודית המקומית ובית הכנסת, ולא הוכח כי הייתה במצוקה כלשהי".
בסיכומו של דבר, נקבע כי הצוואה האחרונה מ-2008 תקפה והתובעת חויבה לשלם לאחיה שכ"ט עו"ד של 20,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד אהרון כהן ועו"ד דרור גלמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד ציפי פינקלשטיין
עו"ד דן (דני) שגב וימר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין