ביהמ"ש למשפחה החיל על זוג ידועים בציבור את הלכת השיתוף וחילק ביניהם את הבית והמגרש. בערעור למחוזי חלקו של האיש בנכס הופחת עקב "שיתופיות מוחלשת"
אדם שניהל מערכת יחסים ממושכת עם חברת קיבוץ הגיש נגדה תביעה לפירוק שיתוף. לטענתו אף שהבית רשום על שמה שניהם ראו בו נכס משותף ויש להעניק לו מחצית משוויו. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתו, אך בערעור למחוזי נקבע כי חלקו בנכס הוא 25%. השופטים ניצן סילמן ועפרה אטיאס קבעו שבין הצדדים חלה "שיתופיות מוחלשת" שמצדיקה להעניק לאישה זכויות יתר בנכס. אב בית הדין סארי ג'יוסי, שנותר בדעת מיעוט, סבר לעומתם כי אין לשנות את החלוקה.
מערכת היחסים של הצדדים החלה בשנת 2002. סביב אותה תקופה המשיבה – חברת קיבוץ ותיקה – קיבלה הודעה שמגיעים לה בית ומגרש כחלק מהמעבר לפורמט של "קיבוץ מתחדש". בשלב מסוים הם עברו לגור בקיבוץ ושיפצו את הדירה. לאחר כ-15 שנות זוגיות והבאת 2 ילדים לעולם, הם נפרדו.
לטענת המשיב חרף רישום הבית על שמה של המערערת הצדדים ראו בו נכס משותף ונשאו יחד בהוצאותיו המשותפות. המערערת טענה מנגד כי הדירה שייכת רק לה, כי המשיב מעולם לא התקבל כחבר קיבוץ וכי לא הייתה ביניהם כוונת שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע שלמרות התנהלות הצדדים בחשבונות נפרדים התקיימה ביניהם כוונת שיתוף. בין היתר נקבע כי לנוכח השקעת המשיב בהוצאות הבית ולנוכח תקופת היחסים הארוכה בין הצדדים, שכללה הבאת צאצאים, חלה עליהם הלכת השיתוף ולמשיב נתונים 50% מהזכויות בדירה.
האישה מיאנה להשלים עם פסק הדין וערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתה, אין להחיל את הלכת השיתוף על זוגות לא נשואים. כמו כן, אין לראות בהפקדות השוטפות שביצע המשיב לחשבונה משום שיתוף כלכלי. לדבריה, הצדדים מעולם לא ניהלו חשבון בנק משותף והוצאות השיפוץ הוצאו מחשבונה.
המשיב מנגד טען שאין להתערב בפסק הדין. הוא דחה את טענת המערערת לפיה לא ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכסים בקרב זוגות לא נשואים. לדבריו הוא הוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה שבקיבוץ וזכייתו במחציתה נטועה בדין.
שווי השבחה נמוך
השופט סילמן הסכים אמנם עם הקביעה לפיה חלה על הצדדים הלכת השיתוף. עם זאת הוא נימק שעל בית המשפט לתת דעתו גם על היקף השיתוף בין בני הזוג, ולא רק על עצם קיומו. הכרעה בינארית של "הכל או כלום", כתב, אינה מתאימה כאן.
בתוך כך הוא ציין שהמשיב לא הוכיח שמימן את עלויות השיפוץ בדירה. לדבריו גם אם שילם מאות אלפים על השיפוץ כטענתו, הרי שהדירה כיום מוערכת ב-150,000 שקל בלבד ובנסיבות העניין מדובר בשווי השבחה נמוך מאד.
יתרה מכך, ציין השופט, שווי המגרש עולה עשרת מונים על שווי הדירה ומוערך בכ-1.7 מיליון שקל. הוא תהה האם מוצדק לתת למשיב ליהנות מכל הטוב הזה שעה שהשקעותיו – שממילא מוטלות בספק – אינן מגיעות לסכומים הללו.
לדברי השופט נסיבות המקרה מצדיקות את יישום עקרון "השיתופיות המוחלשת" על הצדדים, וכפועל יוצא מכך את חלוקת הנכס מחדש בשיעור של 75%-25% לטובת האישה.
ואולם, המשיב לא יצא בידיים ריקות. יחד עם הערעור הרכושי נדון ערעור על פסק דין שדחה תביעת דיבה שהגיש נגד המערערת. שופטי המחוזי קבעו פה אחד שאמירות האישה לפיהן הוא מכור לסמים ולפורנוגרפיה מהוות לשון הרע, והיא חויבה לפצותו ב-25,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד י. ירקוני
- ב"כ המשיב: עו"ד גבי מיכאלי
עו"ד איתן רגב עוסק ב-דיני מקרקעין, מושבים וקיבוצים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין