פס"ד בערעור וערעור שכנגד על החלטה הנוגעת לתביעות לסילוק יד ודמי שימוש ומזונות; ותביעות לפירוק שיתוף ותביעה כספית

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) מיום 21.3.2022 בתלה"מ 33283-10-18, 14485-04-20, 30583-02-20.

השופט נ. סילמן

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת גולדקורן) מיום 21.3.22 .

רקע עובדתי –

1.הצדדים ניהלו מערכת יחסים ממנה נולדו להם שני ילדים – ילידי שנים 2004 ו- 2007.

2.המשיבה הגישה תביעות לסילוק יד ודמי שימוש, ותביעת מזונות. המערער הגיש תביעה לפירוק שיתוף ותביעה כספית.

פירוק שיתוף –

3.לטענת המערער הצדדים היו ידועים בציבור וניהלו משק בית משותף משנת 2002. המשיבה היא חברת קיבוץ. הצדדים התגוררו יחד משנת 2002 ובשנת 2005 עברו להתגורר בקיבוץ ושיפצו את הדירה.

4.המערער טען כי הצדדים ראו בדירה נכס משותף ותרמו יחד להשבחתו. ביום 1.9.02 התקבלה בקיבוץ החלטה על מעבר לפורמט "קיבוץ מתחדש", והמשיבה קיבלה הודעה בדבר בית מגורים ומגרש שעתידים להיות משויכים לה. משהדירה והמגרש שהוצעו היו במיקום פחות טוב, המערער פעל על מנת להחליף את הדירה שיועדה בדירה גדולה ובמיקום טוב יותר.

5.לטענת המערער על אף שהבית נרשם על שם המשיבה, הצדדים ראו בו נכס משותף, שילמו יחד את העלויות לקבלת הזכויות, ומשנת 2016 שילם מחצית הסכומים באמצעות העברת כספים לחשבון המשיבה, ששימש למעשה כחשבון משותף. בחודש 6/18 עזבה המשיבה את הדירה.

6.המשיבה טענה כי לצדדים לא הייתה כוונה ליצור שיתוף בזכויות או ברכוש והם שמרו על חשבונות נפרדים והפרדה רכושית. המשיבה מתגוררת בקיבוץ משנת 1984 והפכה לחברת קיבוץ בשנת 1995. דירת המגורים שייכת רק לה ורשומה על שמה בלבד. המערער מעולם לא התקבל כחבר קיבוץ.

7.לטענת המשיבה, ביום 1.9.02 עת התקבלה ההחלטה בקיבוץ, הקשר בין הצדדים היה בחיתוליו וכל אחד מהם התגורר בבית נפרד. לאחר חלוקת הנכסים ומשהמגרש ששויך לה היה קטן היא פנתה לקבל מגרש גדול יותר ובקשתה נענתה. בשנת 2005 החלה לשפץ את ביתה והסתייעה במערער לשם כך.

8.המשיבה טענה כי המערער לא הוכיח כוונת שיתוף ספציפית.