גבר שחשב שראה ניידת מבצעת עבירת תנועה, תיעד את המקרה במצלמת מכשירו הסלולארי. השוטרת הבחינה בו, ונתנה לו קנס על שימוש בטלפון בזמן נהיגה. הוא סירב לשלם את הקנס, ובעקבות עדות תמוהה של השוטרת, זוכה מחמת הספק.
במהלך נסיעתם של שני שוטרים באור יהודה, הבחינה השוטרת בנהג האוחז בטלפון נייד. הניידת נעצרה, ולפי דו"ח שערכה, שאלה את הנהג מדוע הוא מחזיק בידו טלפון, וזה השיב לה כי הוא מחפש רחוב מסוים.
חטפתם קנס לא צודק?
פנו ל-עו"ד תעבורה
לטענתה, היא לא ראתה באותו מקרה בסיס לרישום דו"ח לנהג, אך בעודה משחררת אותו להמשך נסיעתו, סיפרה שהבחינה דרך המראה האחורית של הניידת בנהג אחר, שדיבר בפלאפון תוך כדי נהיגה.
לאחר דין ודברים בין השוטרת לאותו נהג, היא החליטה לרשום לו קנס על עבירה של שימוש בטלפון נייד, ללא דיבורית, בעת תנועת הרכב.
הנהג כפר במיוחס לו, סירב לשלם את הקנס, והמקרה הגיע לבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב.
הנאשם הודה בכך שעשה שימוש בטלפון, אך טען שעשה זאת בזמן שהרכב היה במצב סטטי, ולא בזמן נהיגה.
לדבריו, מי שביצעו את העבירה היו השוטרים בעצמם, שחסמו לטענתו את אחד הנתיבים עם הניידת, וכי הוא בסך הכל תיעד אותם.
בביהמ"ש השוטרת שינתה את גרסתה מהדו"ח שמילאה בהודעת תשלום הקנס, ומסרה בעדותה פרטים תמוהים ומנוגדים לדו"ח שמילאה, באופן שהעלה ספק לגבי נכונותם.
כך למשל, היא טענה כי הנהג הראשון בכלל לא החזיק בטלפון סלולארי, אלא במכשיר ניווט, ושינתה מספר פעמים את הערכותיה לגבי מיקום הרכבים המעורבים בעת המקרה.
בנוסף, סיפרה כי חשבה שראתה את הנאשם מדבר בטלפון, אך מאוחר יותר שינתה את גרסתה וטענה כי ראתה אותו מצלם, וציינה כי הנאשם נסע בצורה פרועה, צעק לעברה, ואמר שראה אותה מבצעת עבירה ולכן צילם אותה.
בן זוגה של השוטרת למשמרת העיד על המקרה הראשון, בו עצרה השוטרת אזרח והעירה לו על עבירה שביצע בעודו מחזיק טלפון, אך ציין כי בכל הנוגע למקרה השני, כלל לא הבחין בנאשם מבצע את העבירה המיוחסת לו, אלא הבחין בו לראשונה רק כשהטיח בשוטרת כי ביצעה עבירת תנועה.
לא הוכח
השופט דן סעדון ציין כי מאחר שהשוטר לא הבחין בביצוע העבירה ואין ביכולתו למסור פרטים בעניין, כדי להרשיע את הנאשם יש צורך להסתמך על עדות השוטרת בלבד. אלא שכאשר מדובר בהרשעה המבוססת על עדות יחידה, חובה על בית המשפט ולבחון בקפדנות יתר את העדות.
מאחר שהשוטרת ציינה כי "חשבה" שראתה את הנאשם מדבר בנייד, ואז שינתה את גרסתה לכך שראתה אותו מצלם בזמן נהיגה, וזאת בניגוד למסמכים שמילאה בעת הודעת הקנס, הרי שמדובר בעדות כבושה, כלומר עדות שהתגבשה בליבה של השוטרת ולא עדות עובדתית הברורה לה.
כמו כן, השופט ציין כי עדותו של הנהג שלפיה צילם לא נסתרה, ולא הוכח שעשה זאת בעודו נוהג.
לפיכך, הגיע השופט למסקנה שבנסיבות המקרה לא הוכחה אשמתו של הנאשם כדין, וזיכה אותו מחמת הספק.
- ב"כ המאשימה: לא צוין בפסק הדין
- ב"כ הנאשם: עו"ד אבולעפיה
* עוה"ד אל-חי פרץ ודוד דביר ממשרד דביר-פרץ עוסקים בדיני תעבורה
** הכותבים לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין