בית הדין הרבני השיב באחרונה על השאלה בשלילה וקבע שבהסכם הגירושין השניים התכוונו שכספי הפנסיה יחולקו במועד הפרישה החוקי ולא במקרה של פנסיה מוקדמת שמשולמת עקב בריאות לקויה.
בני הזוג נישאו ב-1998 והתגרשו כעבור 11 שנה. ב-2008 חתמו השניים על הסכם גירושין.
ב-2011 פוטר הגרוש מעבודתו לאחר שבריאותו התדרדרה. מאחר שהיה מבוטח בפנסיה תקציבית הוא החל לקבל מהמדינה פנסיית נכות (המכונה גם "פנסיה רפואית" ומשולמת לעובדים גם לפני גיל הפרישה אם מצבם הרפואי לא מאפשר להם להמשיך בעבודתם).
שלוש שנים לאחר מכן הגישה האישה תביעה לבית הדין הרבני באשדוד ודרשה לקבל חצי מהפנסיה הרפואית.
לדבריה, הזכויות לפנסיה זו נצברו במהלך החיים המשותפים ולכן עליה להתחלק שווה בשווה, כפי שגם הוסכם בהסכם הגירושין.
הגרוש טען מנגד שההסכם לא חל על פנסיה רפואית אלא רק על פנסיית זקנה רגילה. לדבריו, פנסיית הנכות מהווה למעשה תחליף לשכרו ולכן כפי שהאישה לא זכאית לחלוק עמו את משכורתו לאחר הגירושין כך גם אין לה חלק בקצבה הרפואית המוקדמת.
האישה השיבה שמדובר בפנסיה לכל דבר שיש לאזן כמו כל החסכונות ופוליסות הפנסיה שנרכשו במהלך הנישואין. לדבריה, אין סיבה להבדיל בין פנסיה שמשולמת עקב הגעתו של בן הזוג לגיל מתקדם שאינו מאפשר לו לעבוד לבין פנסיה שמשולמת כי בן הזוג איבד את יכולתו לעבוד מסיבה רפואית.
"עדיין כוחה במותנה"
הרבנים משה אמסלם, יצחק רבינוביץ ושמואל צבי פריד דחו את תביעת האישה. הם הסתמכו בקביעתם הן על חוק יחסי ממון בין בני זוג והן על הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים.
לדברי הדיינים, על פי חוק יחסי ממון אין ספק שקצבת נכות שמשלם הביטוח הלאומי אינה נכללת באיזון המשאבים ושייכת רק לבן הזוג שנגרם לו נזק גוף. עם זאת, בחוק אין התייחסות לפנסיית נכות שמתקבלת במסגרת ביטוח פנסיוני עקב מצבו הרפואי של בן הזוג המבוטח.
הדיינים כתבו שלשיטתם, אין לראות בפנסיה כזו "ברת איזון" לפי החוק. בין היתר הם ציינו שפנסיה רפואית מוקדמת היא הטבה סוציאלית שנועדה להגן על החלשים וככזו היא ניתנת רק למי שזקוק לה, כלומר לנכה עצמו ולא לגרושתו ש"עדיין כוחה במותנה".
הדיינים הגיעו למסקנה דומה גם בתהליך פרשנות הסכם הגירושין. לדבריהם, את ההסכם ערכו הצדדים לפי חוק יחסי ממון ולכן יש לפרש את ההסכם לנוכח החוק.
מעבר לכך ציינו הדיינים שמלשון ההסכם עולה כוונתם הברורה של הצדדים לחלק ביניהם רק תשלומי פנסיה שיתקבלו במועד הפרישה החוקי שכן נכתב בו שחישוב חלקו של כל אחד בזכויות הפנסיוניות ייעשה "בהגיע אחד הצדדים לגיל הפנסיה".
"נראה כי נוסח ההסכם הוא כל כך ברור עד כדי כך שאין מקום לבדוק בזה את כוונת הצדדים גם אם היתה הוכחה כי כוונתם לחלוק את כל סוגי הפנסיה", סיכמו הדיינים.
לפיכך דחו הדיינים את תביעת האישה וקבעו שהיא אינה זכאית לחצי מפנסיית הנכות של בעלה לשעבר.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד הילה בורנשטיין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין