הנתבעת כינתה את מנהל החברה "נוכל ושקרן". בית המשפט קבע שהאמירה חוסה תחת הגנת תום הלב והאמת בפרסום, שכן הוא הפר ברגל גסה התחייבויות בהסכם
בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישו חברת בנייה העוסקת בעיקר בהתחדשות עירונית והמנכ"ל שלה, נגד בעלת דירה בבניין שעבר תמ"א 38. על רקע איחור ניכר במסירת דירתה הטיחה הנתבעת במנכ"ל החברה, לעיני אנשים, שהוא "נוכל", "שקרן" וחדל אמצעים לסיים את הפרויקט. השופט הבכיר רמזי חדיד קבע שבעוד האמירה האחרונה כלל אינה מהווה הוצאת דיבה, השתיים הראשונות חוסות תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
תחילת הפרשה במרץ 2014, אז חתמו התובעים, חברת הנדל"ן ומנהלה, ובעלי דירות בבניין בחיפה, בהם הנתבעת ובעלה, על הסכם לביצוע עבודות תמ"א 38. הגם שהחברה התחייבה למסירת הדירות עד למרץ 2018, הלכה למעשה הן נמסרו באיחור ניכר של למעלה משנתיים, כאשר טופס 4 לבניין ניתן רק באוגוסט 2020.
על הרקע המתואר הגיעו הנתבעת ובעלה במהלך יוני 2018 – אחרי המועד המוסכם למסירה ובטרם קבלת המפתחות בפועל – לביקור בדירה, שם פגשו את מנכ"ל החברה. לטענת התובעים, כשהיא כעוסה על העיכוב הממושך בקבלת דירתה הטיחה הנתבעת במנכ"ל במעמד המפגש, בין היתר, שהוא "נוכל ושקרן", וכי "אין לך כסף לסיים את הפרויקט".
לעמדת התובעים מדובר בלשון הרע שנאמר בפני רבים – מתווך, לקוחות פוטנציאליים ופועל בניין שנכחו במקום – המזכה אותם בפיצוי של 100,000 שקל.
מנגד טענה הנתבעת שהדברים נאמרו בארבע עיניים ולכן אינם בגדר לשון הרע. יתרה מזאת, לשיטתה אמירותיה חוסות תחת הגנת "אמת דיברתי" שעה שהתובע אכן שיקר כשתירץ את האיחור במסירה בבחירת חברת החשמל לנתק את זרם החשמל לבניין משיקוליה. "יוצא אפוא כי הכינוי 'שקרן' ו'נוכל' הינם אמת", גרסה הנתבעת כנימוק לדחיית התביעה נגדה.
"ידע שאין אמת בפיו"
תחילה קבע השופט חדיד כי האמירה "אין לך כסף לסיים את הפרויקט" כלל אינה מהווה לשון הרע, ומשכך יש להכריע רק לגבי האמירות "נוכל ושקרן" שעולות כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק.
אשר לרכיב הפרסום קיבל השופט את עמדת התביעה לפיה ההטחות נאמרו בנוכחות אנשים נוספים מלבד הצדדים, שכן בתצהירה הודתה הנתבעת כי במקום נכחו פועל בעניין וקרוב לוודאי שגם בעלה.
אלא שלצד זאת, השופט קבע שאמירות הנתבעת נהנות מהגנות החוק – אמת בפרסום ותום הלב.
אשר לזו הראשונה, השופט התרשם כי חרף הבטחותיו של המנכ"ל כלפי הנתבעת למסירת דירתה עוד במהלך יוני 2018, התברר כי "הבטחות לחוד ומציאות לחוד" שכן גם שנה ויותר אחר כך הדירות בבניין טרם היו ראויות למגורים.
בנוסף, המנכ"ל התמיד בגרסתו חסרת הבסיס לפיה האיחור במסירת הדירות נבע מהתנהלות קלוקלת של חברת החשמל, הגם שבהליך אחר נקבע שדווקא עובדים מטעמו הם אלה שפגעו בכבל חשמלי במהלך עבודתם בבניין, כאשר בהמשך ביקשה היזמית מחברת החשמל לפרק את כל חיבורי החשמל שבמבנה לקראת ביצוע עבודות התמ"א, מבלי שביקשה לחברם מחדש במועד המסירה המוסכם.
יוצא שהמנכ"ל אכן שיקר ביחס לסיבה האמתית שעומדת מאחורי התעכבות הבנייה.
השופט הוסיף וקבע שגם הגנת תום-הלב חלה בנסיבות העניין, שכן "התובעים הפרו ברגל גסה מספר התחייבויות שנקבעו בהסכם, כמו גם הבטחות שהבטיח התובע לנתבעת וזאת על אף כי הוא ידע שאין אמת בפיו".
לאור המקובץ השופט דחה את התביעה וחייב את החברה ומנהלה לשלם להנתבעת הוצאות משפט בסך 17,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ליאור פוליאקוב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורן כ"ץ
עו"ד רונן יצחק גרין עוסק ב- תמ"א 38 ו- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין