לפסק הדין בעניין ימין נ' בנבנישתי
אשה תבעה מבן-זוגה לשעבר דמי שכירות עבור התקופה בה התגוררו במשותף בדירתה. הגבר, מצידו, טען כי מעולם לא התכוון לגור איתה ואף לא קיבל ממנה מפתח לדירה. מה קבעה השופטת? והאם באמת מדובר ברומן או בסתם בדידות?
תחילתה של הפרשה בשנת 2006, עת הכירו השניים ונוצר ביניהם קשר רומנטי. האישה היא אלמנה, שהתגוררה עם נכדה בדירתה, והגבר נשוי, במשבר זוגיות עם אשתו וילדיו, אך דר תחת קורת גג אחת אשתו.
הגבר היה זה שיצר את הקשר עם האלמנה והם החלו לבלות ביחד, אלא שהוא לא רצה שהדבר יוודע לאשתו. לטענת האלמנה, כבר בתחילת היחסים ביניהם ביקש ממנה הגבר לעבור ולהתגורר עמה, אך היא הודיעה לו כי אינה מעוניינת בכך, במיוחד לאור העובדה שנכדה מתגורר עמה בדירתה.
כחצי שנה לאחר תחילת ההיכרות ביניהם, נענתה האישה להפצרותיו של הגבר בעניין המגורים המשותפים, אך התנתה את מגוריהם המשותפים בכך שישלם לה דמי שכירות. לכתב התביעה שהגישה צירפה האישה מספר מסמכים, שנחתמו בינה לבין הגבר, שמטרתם היתה, לדבריה, להסדיר את העניינים הפיננסיים הכרוכים במגוריהם המשותפים, כולל תשלום שכר הדירה וההוצאות החודשיות השוטפות.
כעבור שנתיים נפרדו השניים, והגבר הותיר את חפציו בדירת האלמנה עוד כשנה לאחר הפרידה.
מגורים משותפים או רק בילויים?
כשנתיים לאחר הפרידה הגישה האלמנה כתב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בו היא דורשת מהנתבע שכר דירה בסכום של 22,560 שקל עבור שנתיים וכן הוצאות הבית לתקופה האמורה, בסכום של 36,400 שקל. על מנת להיכנס בשעריו של בית המשפט לתביעות קטנות, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 33,200 שקל. לטענתה, הגבר לא שילם לה את סכומי הכסף שסוכמו ביניהם, על אף שהתגורר בביתה בתקופה האמורה.
הגבר הכחיש את כל טענותיה של התובעת וציין כי מדובר בתביעת סרק. לדבריו, הוא והתובעת נהגו להיפגש בסופי שבוע ויום אחד נוסף באמצע השבוע, אך הוא לא לקח חלק בהוצאות הדירה ואם לא די בכך, אף לא החזיק במפתחות הדירה. התובעת אף הזהירה אותו שלא יגיע לדירתה כאשר היא לא נמצאת בה.
עוד הוסיף התובע, כי חתם על המסמכים שהוצגו על ידי התובעת מתוך כוונה להראות לה שאין בכוונתו לנשלה מנכסיה ומתוך החשש שאם יסרב לחתום עליהם, התובעת תגלה לאשתו אודות הקשר בין השניים. לטענתו, לחלק מהמסמכים שהוצגו על ידי התובעת אין לו שום קשר ויש חשש שהם מזויפים.
התובע אף סיפר כי התובעת הטרידה אותו לאחר שהביע רצון לנתק את הקשר בסוף שנת 2009 ואף חשפה את יחסיהם בפני אשתו, מה שגרם לאוירה עכורה בינו לבין ילדיו. הוא סיכם את טענותיו בכך שמדובר בניסיון סחיטה מצד התובעת, תוך ניצול הליכי משפט, משום שסירב לשוב עמה לקשר, שהוא מצטער שבכלל החל.
כל צד וכוונותיו
השופטת אנה שניידר אמרה בפתח דבריה כי מדובר בשני אנשים בגיל השלישי, בודדים וצמאים לקשר, שככל הנראה פירשו בצורה לא נכונה את כוונותיהם האחד כלפי השניה. הרושם הוא, הוסיפה השופטת, שהנתבע התכוון רק לבלות עם התובעת, ללא מחויבות או כוונה לגור עמה, והתובעת התכוונה, ככל הנראה, לקשר מחייב יותר מחד ומאידך ניסתה למנוע את השתלטותו של הנתבע על נכסיה.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת, לא התקיימו יחסי שכירות בין הצדדים, המצדיקים תשלום כלשהו מצד הנתבע, על אף שלא הכחיש שחתם על המסמכים. נראה כי גם התובעת בעצמה לא התכוונה ליחסי שכירות, הוסיפה השופטת, וניתן ללמוד זאת מכך שלא מסרה לנתבע מפתח לדירתה וכן מן המסמכים עליהם דאגה להחתימו.
על כן דחתה השופטת את התביעה, מבלי לתת צו להוצאות.
לפסק הדין בעניין ימין נ' בנבנישתי
למדור: חוזים
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.