1. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 10.3.13, התובעת, אלמנה, הכירה את הנתבע בשנת 2006 ונוצר ביניהם קשר במשך שנתיים וחצי.
2. לטענת התובעת, הנתבע ביקש לעבור לגור עמה בדירתה, אך היא לא הייתה מעוניינת בכך, בין היתר, הואיל ובאותה עת התגורר עמה הנכד שלה, שהיה סטודנט.
בסופו של דבר, נעתרה התובעת להפצרותיו של הנתבע, אך זאת בכפוף לתשלום דמי שכירות על ידו, הואיל ולטענתה, היא ביקשה שהנכד יעזוב את דירתה תמורת מימון מגורים חלופיים עבורו.
3. התובעת צירפה לכתב התביעה מספר מסמכים שנחתמו בין הצדדים, אשר מטרתם, לטענתה , להסדיר את מגורי הנתבע בביתה של התובעת, ותשלום דמי שכירות והוצאות חודשיות (להלן - המסמכים).
4. התובעת טוענת כי הנתבע לא שילם לה את הסכומים שנקבעו במסמכים, על אף שבפועל התגורר בביתה במשך שנתיים, ולאחר מכן השאיר את חפציו בדירה במשך שנה נוספת, עד לחודש ספטמבר 2011.
5. התובעת דורשת מהנתבע שכר דירה בסכום של 22,560 ש"ח, עבור שנתיים לפי 235$ לחודש, וכן הוצאות הבית לתקופה האמורה, בסכום של 36,400 ש"ח , לפי 275 $ לחודש.
על מנת להיכנס בשעריו של בית המשפט לתביעות קטנות - העמידה התובעת את תביעתה על סכום של 33,200 ש"ח.
6. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, מדובר בתביעת סרק, תוך הצגת מסמכים שאין לנתבע כל קשר אליהם ולא ידוע לו על קיומם, הוא לא חתם עליהם, ויש חשש שהם זויפו.
לטענתו, מדובר בניסיון של סחיטה מצד התובעת, תוך ניצול הליכי משפט, וזאת בשל סירובו של הנתבע לשוב לקשר, שעליו בדיעבד הצטער שהוא בכלל החל.
7. הנתבע טוען כי הוא אדם מבוגר, יליד שנת 1932, בודד, המצוי במשבר זוגיות עם אשתו וילדיו, אך גר תחת קורת גג אחת עם אשתו.
לטענתו, הוא יצר קשר עם התובעת והם נהגו לצאת לבילויים, אולם הוא לא רצה שהדבר ייוודע לאשתו.
8. לטענת הנתבע, הוא חתם על המסמכים בספטמבר 2008 מתוך כוונה להראות לתובעת נכונות אמתית שאין בדעתו לנשלה מנכסיה, ומתוך חשש שאם יסרב לחתום - התובעת תגלה את הקשר לאשתו.
לטענתו, הם נפגשו בסופי שבוע וביום אחד נוסף בשבוע , אך הוא לא השתתף בהוצאות הדירה, לא היה לו כלל מפתח , והתובעת היא זו שתמיד פתחה לו את הדלת ואת החניה (פרוטוקול 1 שורות 11 - 15).
לטענת הנתבע, התובעת אף הזהירה אותו בעל פה לבל יגיע לדירתה כאשר היא לא נמצאת.
9. הנתבע טוען עוד, כי התובעת הטרידה אותו לאחר שהביע רצון לנתק את הקשר בדצמבר 2009, וזאת לאחר שהתובעת כפתה את עצמה עליו לצאת לטיול ביחד לארגנטינה, ואף גילתה את הקשר לאשתו , ויצרה אווירה עכורה בינו לבין ילדיו.
10. הנתבע טוען כי התנהלות התובעת, לפיה הוא מעולם לא קיבל מפתח לדירת התובעת והיא אף הזהירה אותו לבל יגיע לדירתה כאשר היא לא נמצאת - סותרת את טענתה כי הדירה הושכרה לו.
11. הנתבע מכחיש את טענת התובעת לפיה היא הוציאה את הנכד שלה מהדירה על מנת שהנתבע יוכל להתגורר עמה, וטוען, בסעיף 21 לכתב ההגנה , כי באחת הפעמים סיפרה לו התובעת כי אחת לשבוע, על מנת להגביר את בטחונה, לנה בביתה נכדתה ולא ציינה את גילה ו/או פרטים נוספים.
12. הנתבע מדגיש שהתביעה הוגשה משום סירובו לחיזוריה של התובעת , לאחר כשנה וחצי של קשר לא מוצלח.
לאחר שסירב לחיזוריה, בכל הזדמנות איימה התובעת על הנתבע ,ואף מימשה את איומיה והוא עדיין מסרב לחדש את הקשר ביניהם.