התהפך בערעור: תביעה לביצוע שטר שנדחתה - התקבלה בסופו של דבר

בפסק הדין של בית משפט השלום נדחתה תביעה לביצוע שטר כיוון שהרשמת לא האמינה לתובעת, אך היוצרות התהפכו בערעור. 

"המסקנה לפיה המערערת לא נתנה תמורה בעד השיק, לא נסמכה על ראיות קבילות ומשכך, דינה להידחות", קבעה השופטת שרה דותן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב.  

הרשמת הבכירה ורדה שוורץ מבימ"ש השלום בתל-אביב דחתה את תביעתה של חברת "אופק קפיטל אשראי עסקי", העוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי לעסקים, שהגישה נגד הנתבעים בקשה לביצוע שטר – שיק על סך 44,500 שקל. במילים פשוטות, הרשמת פשוט לא השתכנעה שהחברה-התובעת שילמה או נתנה תמורה כלשהי בעד השיק.

השיק נמשך באוגוסט 2016 מחשבונה של חברת "ש.ד. חלקים" (הנתבעת בהליך) בערבות אדם נוסף (הנתבע בהליך), לפקודת "ש.ל כלים וציוד למטבחים" – היא "הנפרעת".

באמצעות חתימה על גב השיק, הנפרעת הסיבה את השיק לידי התובעת. לאחר מכן השיק חולל בהוראת ביטול.

הנתבע טען כי השיק נמסר במסגרת עסקה לרכישת ציוד לאולם אירועים שבבעלות החברה הנתבעת, בסך כולל של 800 אלף שקל, באמצעות מספר שיקים דחויים – אחד מהם השיק המדובר.

הנתבע טען כי הציוד לא סופק, והעסקה הייתה מותנית בכך. עוד הוא טען כי למיטב ידיעתו החברה הנפרעת לא קיבלה תמורה כלשהי מהתובעת בגין השיק, כך על פי שיחה שלו עם בעלי הנפרעת.    

גרסת הנתבע התבססה על תצהיר של בעל הנפרעת שלפיו חברתו לא קיבלה תמורה בעד השיק. אלא שהנתבעת לא הצליחה להביא את בעל הנפרעת להעיד על תצהירו, ולכן הרשמת הסבירה כי יש לתת לתצהירו משקל "כמעט אפסי", שכן לתובעת נמנעה האפשרות לחקור בבית המשפט.

אולם למרות זאת, התביעה נדחתה, וזאת משום שגרסת התובעת הייתה בלתי-משכנעת.

הרשמת שוורץ הבהירה כי אמנם ההנחה שמי שמחזיק בשטר קיבל אותו בתום לב ובתמורה, אלא שמותר לנתבע להטיל בה ספק ולנסות להוכיח אחרת.

במצב כזה, לפי השופטת, התובעת לא יכולה להתעלם מטענות הנתבע. כלומר, לאחוז בשיק זה לא מספיק, ועל התובעת להראות כיצד נתנה תמורה בגין השיק.

מנהל התובעת טען שהחתים את הנפרעת על הסכם למתן אשראי בדרך של הלוואות וניכיון שקים. כאשר נחקר בבית המשפט, מנהל התובעת הודה שלא נתן לנפרעת תמורה בגין השיק באמצעות העברה בנקאית, המחאה או כסף מזומן, אלא טען כי "שילמתי לו על קיזוז צ'קים שחזרו על חשבון צ'קים שחזרו".

לתמיכה בהסבר זה, המנהל הפנה לכרטסת "פירוט תנועות" שהיו בין התובעת לנפרעת.

"גרסה תמוהה וחסרת היגיון"

"אינני מאמינה כלל לתובעת כי נטלה את השיק מהנפרעת ונתנה לה את התמורה המוסכמת", כתבה הרשמת, שסברה כי גרסת מנהל התובעת "תמוהה וחסרת היגיון". 

הרשמת כתבה כי "התובעת לא הביאה כל גרסה מתקבלת על הדעת ונתמכת בראיות כלשהן, בדבר מהות ושיעור התמורה שניתנה לנפרעת בגין השיק, בכך תמכה בגרסת הנפרעת כפי שהובאה על ידי מנהל הנפרעת ולמרות שלא התאפשר לה לחוקרו בחקירה נגדית על תצהירו".

על כך הרשמת הוסיפה כי התובעת אינה מציינת מתי קיבלה את השיק מאת הנפרעת, כך שאין אפשרות לבדוק האם באותה אכן היתה יתרת חוב של הנפרעת כלפי התובעת, על מנת לקבוע כי ניתנה תמורה.

לפי הרשמת, יש "לתפוס" את התובעת במחדלה בהבאת הראיות ולקבוע שאם היו ראיות כאלה, הרי שהיה מתברר ההפך – כלומר שלנפרעת לא ניתנה תמורה כלשהי בעד השיק.

משכך, הרשמת קבעה כי לא הוכח שלנפרעת היה חוב או חוב אשראי בעת סיחור השיק, וחייבה את התובעת בהוצאות משפט בסך 8,000 שקל.

עדכון מיום 12.4.18:

כאמור - היוצרות התהפכו בערעור ובסופו של דבר פסק הדין של בית משפט השלום בוטל והתובעת (המערערת) זכתה בהליך. לפסק הדין המלא שניתן בערעור לחצו כאן. 

• ב"כ התובעת: עו"ד אהוד חיים חגואל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד גיא אופיר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין