נדחתה עתירה נגד הקמת בית ספר חדש בהרצליה

תושבי שכונת "צמרת" בעיר טענו כי גופי התכנון לא שמעו את קולם ולא התייחסו לטענותיהם כי הפרויקט יגרום לכאוס תחבורתי. בית המשפט לא הסכים איתם

השופטת הבכירה רחל ברקאי מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב דחתה לאחרונה עתירה שהגישו 25 תושבי שכונת "צמרת" בהרצליה כנגד החלטות מוסדות התכנון שהתירו להקים בשכונה בית ספר למרות התנגדויותיהם. בפסק הדין נקבע כי בניגוד לטענות העותרים הם קיבלו את ההזדמנות להשמיע את עמדתם במגוון הזדמנויות ואין עילה להתערב בהחלטות של מוסדות התכנון.

לפני כשנתיים וחצי ביקשה עיריית הרצליה היתר לבניית בית הספר עם הקלה מהוראות התוכנית, שאפשרו מבני ציבור ספציפיים של גני ילדים, מעונות, מועדונים, ספריה, בתי כנסת ומרפאות.  

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מרחב הרצליה – כפר שמריהו אישרה את הבקשה בכפוף לתנאים, בהם כי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב תאשר את השימוש המבוקש. בתוך כך דחתה הוועדה את רוב ההתנגדויות שהגישו תושבי הסביבה.

עוד לפני שהוועדה המחוזית קיבלה החלטה הגישו התושבים עררים על החלטת הוועדה המקומית. אלא שבינתיים, הוועדה המחוזית אישרה את השימוש תוך דחיית התנגדויותיהם וקבעה כי מדובר בשימוש דומה לשימושים שמותרים בתוכנית ממילא, ואף מתיישב עם הצפי לגידול באוכלוסייה עקב מיזמי פינוי בינוי.

בעקבות זאת ועדת הערר לתכנון ובנייה בתל-אביב דחתה את הערר של התושבים, תוך שהבהירה כי אין לה כל זכות לדון בהחלטה של הוועדה המחוזית.

בעתירה שהגישו 25 תושבים כנגד החלטות הוועדה המקומית, ועדת הערר והוועדה המחוזית, הם טענו כי טרם דחיית התנגדויות לא ניתנה להם הזכות לטעון בעל-פה בפני הוועדה מקומית וזכות הערר נשללה מהם.

בהקשר של הערר נטען כי ההחלטה של ועדת הערר הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני בהתחשב בכך שאושר שימוש קבוע של בית ספר אף שלטענתם הוא חורג מהתוכנית.

כמו כן הם טענו כי החלטת הוועדה המחוזית לא סבירה בין היתר נוכח הכאוס התחבורתי והבטיחותי שייגרם עקב הקמת בית הספר.

שלוש הוועדות הדגישו מנגד כי העותרים קיבלו את יומם ואף הופיעו פיזית בפני הוועדה המחוזית. עוד הובהר כי זכות הערר מוגבלת רק לסוגיית הקלות ושימושים חורגים ואילו במקרה הנוכחי הוועדה המחוזית הפכה את הקמת בית הספר לשימוש מותר.

כמו כן הודגש כי העותרים לא הגישו בזמנו עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה המחוזית והם לא יכולים לתקוף אותה כעת. לגופו של עניין נטען כי הוועדות נתנו את הדעת להשלכות הקמת בית הספר, ואין הצדקה להתערב בשיקולים המקצועיים שלהן.

הטענות נשמעו

השופטת הבכירה רחל ברקאי דחתה את טענות העותרים. היא קבעה כי עקרונית אין חובה להעניק למתנגדים זכות טיעון פרונטאלית בפני הוועדה המקומית והעותרים מימשו את זכותם בכתב. אם לא די בכך, הרי שהם התייצבו לדיון גם בפני הוועדה המחוזית וגם בוועדת הערר.

עוד קבעה השופטת כי מרגע שהוועדה המחוזית אישרה את השימוש של בית הספר היא אישרה למעשה תיקון לתוכנית. מכאן, שהשימוש לא נחשב לשימוש חורג או הקלה ולוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בערר, מה גם שהיא לא יושבת כערכאת ערעור על החלטות הוועדה המחוזית.

לבסוף השופטת הבהירה כי העותרים השתהו והם לא זכאים לתקוף כעת את החלטת הוועדה המחוזית שניתנה כמעט שנה לפני שהגישו את העתירה.

העותרים חויבו בהוצאות של 15,000 שקלים.  

• ב"כ העותרים: עו"ד מקרקעין דן נובהארי ועו"ד ברק קינן
• ב"כ המשיבות: עו"ד אסף הראל (בשם משיבה 1), עו"ד יסקה פישר יוסף (בשם משיבות 2-3)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין