המתווך הודה כי לא הוא הביא את הקונה שרכש את הדירה אך ביסס את תביעתו על כך שהדירה נמכרה בתקופת הבלעדיות. בית המשפט הבהיר: ״מתווך לא יכול לשבת בחוסר מעש ולזכות בדמי תיווך״.
השופטת גלית אוסי שרעבי מבית משפט השלום בנתניה דחתה לאחרונה תביעה על סך 101,480 שקל שהגיש מתווך דירות נגד אישה שחתמה מולו על הסכם תיווך ב-2014. השופטת פסקה שהמתווך לא היה ״הגורם היעיל״ בביצוע עסקת המכר וממילא תקופת הבלעדיות הסתיימה לפני המכירה.
בדצמבר 2014 ביקשה בעלת נכס בנתניה למכור אותו וחתמה לצורך כך על הסכם תיווך. בהסכם בינה לבין המתווך נקבעה תקופת בלעדיות של כחצי שנה ודמי התיווך הועמדו על 2% בתוספת מע״מ מהמחיר בו יימכר הנכס. עוד הוסכם שדמי התיווך ישולמו גם אם הנכס יימכר בתקופת הבלעדיות שלא באמצעות המתווך. המחיר המבוקש הועמד על 4.9 מיליון שקל ולא פחות מ-4.7 מיליון שקל.
ביום האחרון של תקופת הבלעדיות מכרה האישה את הנכס תמורת 4.3 מיליון שקל. הקונה לא הובא לנכס באמצעות המתווך והנתבעת מכרה את הדירה באופן עצמאי.
בתביעה שהגיש המתווך נגד האישה הוא דרש לקבל דמי תיווך בסך 101,480 שקל. לטענתו, הוא פעל רבות לשיווק הנכס באמצעות פרסום במדיה, שיתופי פעולה עם משרדי תיווך שונים והבאת ״מספר קונים פוטנציאליים״ לנכס. הוא הודה שלא היה לו קשר למכירת הנכס בסופו של דבר אך הבהיר כי מאחר שהמכירה בוצעה בטרם חלפה תקופת הבלעדיות על הנתבעת לשלם לו את דמי התיווך.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע הביא לנכס קונה פוטנציאלי אחד בלבד, והמשא ומתן מולו נכשל. כמו כן לדבריה, התובע סירב להציב שלט ״למכירה״ בנכס וניתק מגע עמה מהרגע שבו הקונה הפוטנציאלי שהביא פרש מהמשא ומתן ועד למועד המכירה. היא טענה בנוסף שהמתווך לא ביצע פעולות שיווק נמרצות כפי שהתחייב כלפיה ושמחיר המכירה היה נמוך משמעותית מהמחיר שעליו הוסכם עמו, כך שאין לחייב אותה בדמי תיווך.
לפחות שתי פעולות שיווק
השופטת גלית אוסי שרעבי קיבלה את עמדת הנתבעת. היא הבהירה שלפי החוק אחד התנאים לזכאות לדמי תיווך הוא שהמתווך היה ״הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב״. עוד נקבע בחוק כי תקופת הבלעדיות תסתיים בתום חודשיים ממועד חתימת הסכם התיווך אם המתווך לא ביצע לפחות שתי פעולות שיווק כגון פרסום באמצעות שילוט, פרסום במאגר מידע או בעיתון ועוד.
במקרה זה השופטת קבעה שהתובע ביצע ״פעולת שיווק״ אחת לכל היותר בכך שהביא לדירה קונה פוטנציאלי. הוא אמנם הראה שרכש חבילת פרסום מודעות עסקיות באתר אינטרנט מוביל אך הרכישה בוצעה לפני קבלת הבלעדיות ולא הובאו ראיות לפרסום הדירה הספציפית.
״גם אם ניתן לראות בהבאת הקונה פעולת שיווק אחת, לא ניתן לקבוע כי התובע ביצע פעולת שיווק נוספת״. לפיכך קבעה השופטת שהבלעדיות הסתיימה בתום חודשיים מחתימת ההסכם ולמעשה לא הייתה בתוקף במועד מכירת הדירה.
זאת ועוד, קבעה השופטת, התובע לא היה ״הגורם היעיל״ בעסקת המכר. ״יש לזכור את החשיבות בהגנה על צרכנים בשוק התיווך ולשאוף לכך שלא ינוצלו על ידי מתווך רשלן שיגרוף דמי תיווך על עסקה שלא הייתה לו נגיעה ממשית בה״, כתבה בהקשר זה.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דנה ספיר-חן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין