"משרד נידח עם כיסא שבור": נדחתה תביעת ענק על התעמרות

עובד רשות המיסים שפוטר תבע 700 אלף שקל על התנכלות מצד הממונה עליו, שלטענתו אף איים על חייו. השופטת: "לא כל עוגמת נפש היא התעמרות"

בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת ענק שהגיש עובד רשות המיסים לשעבר, בעיקר על התעמרות. בין היתר טען האיש שהממונה עליו איים על חייו ושלל ממנו תוספות שכר. עוד סיפר שהועבר למקום אחר עם תנאים ירודים שאינם הולמים את מעמדו. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי הבהירה שלא כל אי-נוחות בעבודה מהווה התעמרות.

התובע החל לעבוד ברשות המיסים ב-1980. באפריל 2006 הוא מונה לתפקיד מנהל תחום (כינוסים) ביחידה הארצית (הוצאה לפועל אכיפת הגבייה). ב-2010 מונה מנהל חדש ליחידה, כאשר משנה זו ואילך טען התובע כי החל לחוות התעמרות ממנו.

בשלהי 2016 הועבר התובע למשרד אחר - פקיד שומה תל אביב 3 - אך לטענת המדינה הוא לא עמד בציפיות. על רקע כישלונות במציאת עבודה חלופית, זומן האיש לשימוע ובהמשך פוטר. ביולי 2019 דחה נציב שירות המדינה את הערר שהוגש על הפיטורים, והם נכנסו לתוקפם. ביוני 2020 הוגשה התביעה לבית הדין.

לעמדת התובע הוא זכאי ל-700 אלף שקל בגין "הפסדי שכר בשל התעמרות", "פיצוי בגין התעמרות, עוגמת נפש, התנכלות והתעמרות" ו"פיצוי בשל פיטורים שלא כדין". לטענתו מנהל היחידה הנכנס התנכל לו, נישל אותו מעבודתו, שלל ממנו שכר על שעות נוספות וכוננויות, ואף איים על חייו כשאמר לו "אני אמחק אותך". בתוך כך סיפר התובע שהתנאים הפיזיים במקום אליו הועבר ב-2016 היו ירודים, מבזים ואינם הולמים את מעמדו: לדבריו הוא ישב על כיסא עקום ושבור בחדר נידח, מבלי שהוצב בכניסה שלט עם שמו.

המדינה, מצדה, טענה להתיישנות חלק מהתביעה, כאשר לגופו של עניין נטען שלא הייתה כל התעמרות. לגרסתה, הרקע לסיום העסקת התובע לאחר 39 שנים היה שהתרשל בעבודתו.

קרא לו "חריאת"

השופטת גרשון-יזרעאלי קיבלה את טענת ההתיישנות מטעם המדינה בכל הנוגע לאירועים שקרו יותר משבע שנים טרם הגשת התביעה, כלומר לפני יוני 2013.

לגופו של עניין נקבע שלא הוכחה התעמרות כלשהי בתובע. אשר לטענתו שהבוס שלו איים ב"מחיקתו", הודה התובע מנגד שסינן לעברו "חתיכת חריאת", כאשר לדברי השופטת "אף ששני הצדדים חרגו מגדר ההתנהלות הראויה - בנסיבות אלה כשלעצמן אין משום התעמרות או התנכלות". היא הזכירה שלפי הפסיקה "לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תיחשב כהתעמרות בעבודה".

בפסק הדין נקבע שעצם אי-תשלום לתובע על כוננויות או שעות נוספות אינו מהווה התעמרות. השופטת הבהירה בקשר לכך את המובן מאליו, שמדובר ברכיבי שכר המותנים בפעולות כלשהן מצד העובד - שהייה בכוננות או עבודה בשעות נוספות - ומשהתובע לא ביצע אותן, הרי שאינו זכאי להם.

לבסוף קבעה השופטת שגם בהעברת התובע למקום עבודה אחר עם תנאים ירודים לא הייתה משום התעמרות. היא שוכנעה שתנאי העבודה הלא פשוטים היו מנת חלקם של כלל העובדים שם, ולא של התובע בלבד, כאשר אין הוכחה שאספקת הכיסא הלקוי ואי הצבת השלט היו בכוונה. חוץ מזה, מתמונה שהציג התובע עלה שעמדת עבודתו הייתה מרווחת, מאובזרת ולא נחותה כלל וכלל.

בסיכום העניין דחתה השופטת את התביעה במלואה תוך חיוב האיש ב-8,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובע: עו"ד שגיב עזרא ועו"ד בר יפת
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף מנצור (פרקליטות)

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.