לפנינו תביעה לפיצויים בגין התעמרות, עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין.
-
התובע היה עובד רשות המסים מיום 4.8.1980 ועד ליום 31.7.19, מועד בו נדחה הערר שהגיש לנציב שירות המדינה על פיטוריו מן העבודה.
-
לאחר מספר תפקידים אותם מילא התובע בשנים הראשונות לעבודתו, הוא זכה במכרז ומונה ביום 9.4.2006 לתפקיד מנהל תחום (כינוסים) ביחידה הארצית (הוצל"פ אכיפת הגבייה) (להלן: "היחידה הארצית"). הגדרת התפקיד של התובע (נספח 6 לתצהיר התובע) הייתה כדלקמן:
"אחראי לקבלת תיקי מכירת נדל"ן מכל יחידות רשות המסים ברחבי הארץ.
בוחן ובודק מבחינה מקצועית את חוק הנדל"ן ומוודא שהתיק (גביה) בקריטריונים שנקבעו במסגרת פקודת מס הכנסה, פקודת מסים והנחיות הנהלת רשות המסים.
מזין את נתוני התיקים במחשב, ולאחר שמנתח את הנתונים, מסיק מסקנות וממליץ על המשך הטיפול.
מעביר את התיקים והמסקנות וההמלצות לחוות דעת משפטית.
מקיים מגע בכתב ובע"פ עם יחידות רשות המסים וגורמי חוץ אחרים.
מקיים בקרה ומעקב אחר הטיפול בתיקים ומבקש מיחידות רשות המסים להשלים נתונים במקרה הצורך.
צורך ומפיק דוחות סיכום תקופתיים לגבי התקדמות הטיפול בתיקים לפי פרמטרים שונים שיקבעו ע"י מנהל היחידה.
משמש כאיש קשר עם שע"מ בתחום עיסוקו יוזם ומשתתף בפיתוח שאילתות רלוונטיות לניהול תיקי כינוסים ועוד.
מנחה ומדריך את עוברי המחלקה בנושאים מקצועיים ומקיים הדרכות והשתלמויות בתחום עיסוקו בשיתוף עם מחלקת ההדרכה.
שותף להכנת תוכנית העבודה השנתית ועמידה ביעדים שנקבעו.
מבצע מטלות נוספות על פי דרישת הממונה שיקבעו ע"י מנהל היחידה"
-
התובע זכה להערכות עובד מצוינות בשנים 2007 עד 2009 בתפקידו זה.
-
בשנת 2010 מונה מר טלחום פרדילוב לממונה על היחידה הארצית ובתפקידו זה הפך לממונה על התובע, כמו גם על יתר עובדי היחידה הארצית והיחידות הביצועיות בתחום אכיפת הגבייה ברחבי הארץ. ממועד זה ואילך חלוקים הצדדים בתיאור השתלשלות העובדות. התובע טוען כי מודר מכל תפקידיו ונותר חסר מעש, בעוד הנתבעת טוענת כי נמצאו ליקויים מקצועיים בעבודתו של התובע והוא סירב לשתף פעולה עם הממונה עליו לתיקון הליקויים. בשנת 2010 העריך הממונה הישיר של התובע את עבודתו כמצוינת ואילו הממונה העקיף, מר פרדילוב, העריך את עבודתו כלקויה והעיר הערות שליליות אודותיה. משנת 2012 לא מולא טופס הערכה שנתי אודות עבודתו של התובע.
-
ביום 20.7.11 נשלחה לתובע ממנהל רשות המסים, בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה, נזיפה בשל התנהגות והתבטאות בלתי הולמת כלפי מר פרדילוב (נספח 1 לכתב ההגנה). אף מר פרדילוב קיבל התראה בשל התבטאות כלפי התובע בשיחה עמו.
-
באותה תקופה ערכה חטיבת הביקורת הפנימית של רשות המסים ביקורת שעסקה בין היתר בנושא כונסי הנכנסים שהיה תחת אחריותו של התובע. התובע מסר הודעות בנושא בשנים 2011 ו- 2012 ונחקר בשנת 2014 ובשנת 2015 (נספחים למכתב נספח 14 לתצהיר מר בלשאי). בביקורת עלו ליקויים לא מעטים בעבודתו של התובע ובעקבותיה נשלח לו ביום 19.7.15 מכתב מן המשנה למנהל רשות המסים בו נכתב כי מנהל רשות המסים שוקל לנזוף בו בשל הליקויים הללו בעבודתו:
"א. לא ניהלת מעקב ראוי אחר תיקים ולא הותרת נתיבי בקרה וביקורת.
ב. לא שמרת תיעוד ואסמכתאות בתיקים שנפתחו.
ג. לא דרשת מכונסי הנכסים דוחות תקופתיים כנדרש.
ד. לא ביצעת מעקב אחר השימוש בכספי מימוש נכסים שמוחזקים בידי כונסי הנכסים.
ה. משקיבלת דוחות ורשימות, לא בדקת את השמות והפרטים אשר הופיעו בהם או את השמות והפרטים אשר נגרעו מהם.
ו. לא טיפלת באופן ראוי וכנדרש בדרישות הכונסים לשכר טרחה.
ז . לא ערכת דוחות סיכום תקופתיים לגבי התקדמות הטיפול בתיקים"
ניתנה לתובע הזדמנות להעלות טענותיו (נספח 14 לתצהיר מר בלשאי). בסופו של דבר, לאחר שהתובע טען טיעוניו בכתב ובעל פה, נשלחה לו ביום 23.2.16 התראה של מנהל רשות המסים בשל העילות האמורות, בין היתר נוכח חלוף הזמן, תוך שנכתב כי: "מבחינת תיק החקירה וממצאיה עולה כי בהתנהלותך זו התרשלת במילוי תפקידך באופן שגרם לכך שכספי נכסים שמומשו, נותרו למעשה במשך תקופה ארוכה בידיו של כונס הנכסים, לא הועברו לחשבונות החייבים ולא שולמו חובות בגין מס הכנסה והשבח שנוצרו בעסקאות" (נספח 15 לתצהיר מר בלשאי).
-
במהלך השנים הוצעו לתובע תפקידים חלופיים. לחלקם סירב התובע וחלק מן המקומות החלופיים סירבו לקבל את התובע. התובע אף סירב להצעה לפרישה מוקדמת מוסכמת בתנאים מועדפים בהתאם לתוכנית עידוד פרישה.
-
התובע נעדר מעבודתו מספר חודשים בשל מחלה בשנים 2012 עד 2013 וכן נעדר רבות מעבודתו בשנים 2015- 2019 (דוחות התפלגות היעדרויות לחודשים מרץ 2012 עד מאי 2013 ולשנים 2015 עד 2019, נספח 11 לתצהיר מר בלשאי). ביום 11.1.16 פנה מר פרדילוב למנהל אגף משאבי אנוש ברשות המסים והודיע כי הוא ממליץ שלא לאשר תשלום תוספת כוננות לתובע, מהטעם שאינו מבצע אף את עבודתו הרגילה (נספח 16 לתצהיר מר בלשאי). בעקבות פנייה זו הופסק תשלום התוספת לתובע. עד אותו מועד אושרה לתובע תוספת כוננות של 4 ימים בחודש (נספח 17 לתצהיר מר בלשאי).
-
בשלהי שנת 2016 הועבר התובע למשרד אחר, פקיד שומה תל אביב 3, לעבודה בתחום הקנסות המינהליים. קודם להעברה נערך לתובע שימוע בכתב (נספח 4 לכתב ההגנה). מועד ההעברה נקבע ליום 1.11.16 אולם התובע התייצב לעבודתו בפועל ביום 8.1.17 ועד למועד זה שהה בחל"ת.
-
ביום 13.8.17 שלח פקיד שומה תל אביב 3 למר בלשאי טופס הערכת העובד של התובע שמילאה הממונה עליו גב' רונית דנאל, רכזת החוליה המרכזית (נספח 28 לתצהיר מר בלשאי). במכתב שצורף לטופס הערכת העובד כתבה גב' דנאל כי:
"מנחם הפגין חוסר מוטיבציה לעבוד בתפקיד ולא הצליח ללמוד את התפקיד בצורה ראויה, הן מבחינה איכותית והן מבחינה תפוקתית. לכן להערכתי מנחם אינו עומד בדרישות התפקיד ואינו מתאים להמשיך בו".
-
בעקבות זאת זומן התובע לישיבה שהתקיימה ביום 10.10.17 בלשכת מר כפיר חן, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש (נספח 29 לתצהיר מר בלשאי). בישיבה נשאל התובע אודות חלופות שונות שהוצעו לו, ואשר נדחו על ידו, וטען כי כל ההצעות שהוצעו לא היו הוגנות ואינן מתאימות. בתום הישיבה ניתנה לתובע הזדמנות להשלים טיעוניו בכתב. לאחר מכן התנהלה התכתבות בין הנתבעת לבין התובע, באמצעות בא כוחו (נספח 30 לתצהיר מר בלשאי). בהתכתבות ביקש התובע לבחון את האפשרות לפרישה מוסכמת ולאחר מכן חזר בו.
-
ביום 7.2.18 זומן התובע לישיבה נוספת לפני מר חן (נספחים 31, 32 לתצהיר מר בלשאי). בישיבה נדונו אפשרויות להמשך עבודתו של התובע ברשות המסים אולם הצדדים לא הגיעו להסכמות.
-
ביום 17.7.18 החלה הנתבעת בהליכי פיטורים של התובע בשל חוסר התאמה. ההליכים הסתיימו בפיטורי התובע בהתאם למכתב מיום 8.11.18. עבודתו של התובע הסתיימה ביום 31.12.18. התובע הגיש ערר בכתב על ההחלטה לנציב שירות המדינה והערר נדחה ביום 16.7.19 (נספחים 37, 38 לתצהיר מר בלשאי). משכך, הסתיימה תקופת עבודתו של התובע ביום 31.7.19.
-
התובע הגיש תביעתו זו לבית הדין לעבודה ביום 25.6.20, בה עתר לתשלום: פיצויים בגין הפסדי שכר משנת 2011 בשל התעמרות בסך 160,000 ₪; פיצוי בגין התעמרות, עוגמת נפש, התנכלות והתעמרות בסך 220,000 ₪; ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 320,000 ₪.
-
בישיבת ההוכחות העידו לתמיכה בתביעה גב' טליה מירן, עובדת הנתבעת אשר שימשה גם כמזכירת התובע במחלקת כינוסים; גב' ברוניה שאלתיאל, עמיתה לעבודה של התובע במחלקת הכינוסים; גב' בת שבע אהרון שהייתה ממונה על התובע בתפקידה כראש ענף עבירות מינהליות; והתובע עצמו.
מטעם הנתבעת העידו גב' רונית דנאל, מנהלת תחום (רכזת בכירה חוליה מרכזית) בפקיד שומה תל אביב 3; מר טלחום פרדילוב; ומר עוזי בלשאי, מנהל אגף א משאבי אנוש מס הכנסה ומיסוי מקרקעין.
-
לאחר תום שמיעת ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
-
הצדדים האריכו בטענותיהם. להלן נתייחס לראיות ולטענות הנחוצות לצורך הכרעה בתיק בלבד.
-
לטענת התובע, סבל מהתעמרות של מר פרדילוב משנת 2010. הנתבעת לא פעלה לבירור תלונותיו של התובע ושל עובדים אחרים אודות ההתעמרות. מר פרדילוב היה בעל השפעה וכוח רבים, ובביקורת של מבקר המדינה משנת 2011 נמצא כי השתמש בכוחו לשם דיווח כוזב אודות שווי קרקע שרכש עם בן משפחה. על אף הדוח החמור לא נוהל הליך פלילי ומר פרדילוב אף זכה לקידום לאחר מכן. עדותו של מר פרדילוב בבית הדין לא הייתה אמינה ויש להפעיל עליו את חזקת השקר.
התובע נושל מעבודתו כאשר הפך מר פרדילוב לממונה עליו. הנתבעת טענה כי הסיבה לכך שהעבודה נלקחה מן התובע היא חקירת מחלקת הביקורת הפנימית, אולם ממצאי הביקורת הפנימית התקבלו רק בשנת 2015 ובמכתב בו ניטלו הסמכויות מן התובע נטען כי הסיבה לכך היא מחלתו. התובע "הוענש" משך 6 שנים קודם לממצאי הביקורת. התובע הוכשל בביצוע עבודתו ולא זכה להערכות עובד משנת 2012. גם כאשר הועבר התובע למשרד פקיד שומה תל אביב 3 לא נקבעו יעדים לעבודתו והוא הוכשל אף שם. התנאים הפיזיים שסופקו לתובע שם היו מבזים. התובע ישב על כיסא עקום בחדר נידח שאינו הולם את מעמדו. ניסיונות הנתבעת למצוא מקום חלופי לתובע מעידים על הרצון לפגוע בתפקידו ובמעמדו. התובע הפך למבודד לאחר שמכתביו של מר פרדילוב ביחס אליו הופצו כמעט לכל גורם בכיר. מר פרדילוב אף שלל מן התובע תוספות שכר של כוננות ושעות נוספות והתנהל כך גם לגבי כל העובדים שעבדו עם התובע. הכוננות נשללה מן התובע בשנת 2016, לאחר שמר פרדילוב כבר לא היה הממונה על התובע. רק לאחר שהעובדים מחו תיקנה הנתבעת את התנהלותה והחזירה את הרכיב.
הנתבעת התעלמה מהתנהלותו הפלילית של מר פרדילוב, אשר איים על חיו של התובע ואמר לו ש"ימחק אותו". התובע עצמו הוענש בנזיפה על מעשה חמור הרבה פחות, כאשר סינן "חתיכת חריאת" לאחר פגישה סוערת עם מר פרדילוב.
פיטוריו של התובע היו אף הם תוצאה של התעמרות בו. רוב העילות שיוחסו לו היו מתחום המשמעת והעילה של אי ההתאמה לא עמדה בלב הפיטורים. לא נוהל הליך משמעתי בעניינו בבית הדין למשמעת. ההחלטה התקבלה מראש, עוד קודם לשימוע. נטען כי הוועד לא התנגד לפיטורים אולם בשיחה של התובע עם מר ואדים מהוועד התברר כי הוועד הוטעה לחשוב שהתובע מסכים להליך.
-
הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. מרבית התביעה עוסקת באירועים שהתרחשו בשנים 2010 עד 2012. התובע אינו מפרט אירועים לאחר שנת 2012 המהווים לשיטתו התעמרות. אף הפסדי השכר להם התובע עותר הם החל משנת 2011.
לגופו של עניין- יש לדחות את טענות התובע להתעמרות בעבודה. הטענות נטענו ללא כל ביסוס עובדתי וראייתי. התובע עצמו התבטא והתנהל באופן שאינו הולם עובד ציבור ובסופו של דבר ננזף בסופו של בירור בעניינו. התובע אף התרשל בעבודתו ונשלחה לו התראה בשל כך. התובע עבר ממקום למקום ברשות המסים ולטענתו בכל מקום חווה התעמרות. התובע בחר לסרב להצעות שהוצעו לו לעבור ליחידות אחרות או לפרוש בתנאים מיטיבים. התובע לא פנה לנתבעת בטענה להתעמרות אלא בחלוף שנים רבות.
בתביעה שהגישו עובדי הוצל"פ מחיפה לבית הדין בחיפה (סע"ש 35050-03-19) נדחתה טענת התעמרות וסביבת עבודה עוינת ונקבע כי כאשר נכנס מר פרדילוב לעבודתו הוא פעל להסדרת העבודה בכל יחידות ההוצל"פ בשיטתיות והנחיותיו התקבלו משיקולים ענייניים ובתום לב.
התובע לא היה זכאי לתשלום כוננות בתקופת מחלה בה שהה בשנת 2012. לאור חלוף הזמן לא ניתן לבחון האם ומדוע לא קיבל את התוספת לאחר מכן, בתקופה בה אושרה לו. בשנת 2016 המליץ מנהל היחידה שלא להקצות לתובע כוננויות שכן התובע לא ביצע את עבודתו במסגרת שעות התקן. התובע לא עבד בשעות נוספות ואינו זכאי לתמורה בגינן. פרמיה הוא רכיב תלוי תפוקה ונוכחות והתובע לא הוכיח זכאות לרכיב זה.
התובע עבד תחת מר פרדילוב עד לשנת 2015 בלבד ולא ברור מי התעמר בו לאחר מכן, לטענתו.
אין כל קשר בין דוח מבקר המדינה בעניינו של מר פרדילוב לבין התובע. הדוח עסק בביקורת על עסקה שטופלה במשרד מיסוי מקרקעין ולא בהתנהלות מר פרדילוב בתפקידו ביחידה הארצית, בה היה מנהלו של התובע.
התובע לא פירט ולא הסביר את תביעתו להפסדי שכר.
עבודתו של התובע הסתיימה לאחר הליך שימוע כדין ולאחר שסירב לחלופות שונות של העברה לתפקיד אחר או פרישה מרצון.
דיון והכרעה
-
לב תביעתו של התובע הוא טענת ההתעמרות וההתנכלות שהוא מייחס למי שהיה מנהלו משנת 2010 ועד לשנת 2015, מר טלחום פרדילוב.
-
האפשרות לפסוק פיצויים בשל התעמרות בעבודה אינה מעוגנת בהוראות חוק אלא בפסיקת בתי הדין לעבודה כפי שפורט בהרחבה, בין היתר, בע"ע (ארצי) 21934-02-21יצחק חקמון - מדינת ישראל(6.9.2022) (להלן: "עניין חקמון") בזו הלשון (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):
"כידוע, התעמרות בעבודה (שלעיתים מכונה התנכלות תעסוקתית) טרם מצאה ביטוי בספר החוקים, על אף שכיחות התופעה ...
בשנת 2005 הוגשה לראשונה הצעת חוק פרטית למניעת העסקה פוגענית, במסגרתה הוגדרה התנכלות כ"פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה". החל משנת 2015 ובהתאם למגמות דומות בעולם מוגשות באופן עקבי הצעות חוק פרטיות למניעת התעמרות בעבודה, האחרונה שבהן היא הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשפ"ב-2022 (להלן: הצעת החוק). התעמרות בעבודה מוגדרת בהצעת החוק כ"התנהגות חוזרת כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת בעבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה..." - תוך פירוט פניה הרבים של ההתעמרות הכוללים בין היתר התייחסות מבזה, משפילה או מזיקה; פגיעה בתנאי העסקה בשל עילות שלא מן המניין; שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו; הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא או הפצת שמועות מזיקות; ייחוס עבודתו והישגיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו; ובידודו המקצועי או החברתי של אדם בעבודה.
...
הגם שהצעות החוק טרם הבשילו לכדי חוק, נקבע בפסיקתם של בתי הדין לעבודה כי ניתן וראוי לתת להתנהגויות אלה מענה במסגרת הדין הקיים, בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק כחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה ... בהתאם קבע גם בית דין זה כי "כל עובד זכאי לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שההחלטות בה מתקבלות באופן ענייני, ושאין בה פגיעה בכבוד האדם שלו על היבטיו השונים" (ע"ע (ארצי) 51279-03-19 שלום בן חמו - עיריית בת ים (10.9.21); להלן: עניין בן חמו), כך שפעולה בניגוד לכך - וכדוגמה באמצעות מידור לא ענייני, זלזול והקטנה של יכולות מקצועיות, הפעלת-יתר של סמכויות ניהוליות, ניכור המגיע כדי השפלה, או נידוי חברתי (גם אם מרומז) - עשויה ליצור סביבת עבודה עוינת שתוכר כהתעמרות וכהפרה של חוזה העבודה (ע"ע (ארצי) 54435-12-19 ד"ר ליאנה בני עדני - עיריית תל אביב יפו (4.8.21); להלן: עניין עדני). אין מדובר ברשימה סגורה שכן קשת ההתנהגויות שעשויה להיחשב כהתעמרות בעבודה היא רחבה ומגוונת...
הקביעה אם מדובר בהתעמרות או התנכלות מושתתת בעיקרו של דבר על ממצאי עובדה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה (עניין מלק). עם זאת, וכפי שצוין לעיל, ניתן להצביע על מספר עקרונות מנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, כאשר נדגיש כי הפסיקה בקשר לכך מצויה בתחילת דרכה ומתפתחת עקב בצד אגודל. ראשית, התעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים, ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מאירוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת התעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הינו בגדר הכרח בלתי יגונה בהתחשב באופיים הדינמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהווה התנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי התנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל (25.3.21); להלן: עניין פלונית). נדרש לפיכך שההתנהגות תהווה התעמרות גם במבחן אובייקטיבי, ולא די בתחושה סובייקטיבית של פגיעה. קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על היקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהיקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ (31.3.15))."
-
בענייננו טוען התובע להתנכלות של מר פרדילוב: "בעצמו או באמצעות הפקודים שלו" (סעיף 5 לכתב התביעה). לטענתו חרג מר פרדילוב מן הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו ובכך נפגע כבודו כאדם וכעובד והתנהלות הנתבעת כלפיו הייתה חסרת תום לב.
-
התובע העלה טענות כלליות רבות, המתייחסות לתקופת עבודה ממושכת מאד בת כעשר שנים, לצד מספר טענות ממוקדות. להלן נפריד בין תקופות הזמנים והטענות השונות, כדלקמן:
שנת 2010 וסמוך לאחריה - התקופה בה התמנה מר פרדילוב לממונה על התובע והשנתיים הראשונות לעבודת התובע תחתיו;
השנים 2013- 2015 במהלכן עבד התובע תחת ניהולו של מר פרדילוב;
תקופת עבודתו של התובע במשרד פקיד שומה תל אביב 3.
לאחר מכן נפנה לדון בטענות הנוגעות להליכי הפיטורים של התובע.
שנת 2010 – חודש יוני 2013
-
ביחס לתקופת זו טוענת הנתבעת טענת התיישנות. לשיטתה מאחר שהתביעה שלפנינו הוגשה בשנת 2020, אין לדון בעילות שמקורן בתקופה שקדמה לחודש יוני 2013.
-
התובע בחר להשתהות ולהגיש את תביעתו כעשור לאחר שהחלה, לשיטתו, ההתנכלות מצדו של מר פרדילוב. לא הוכחה כל מניעה להגשת התביעה קודם לכן. אף כי הנתבעת היא מדינת ישראל, עומדת לה הזכות לטענת התיישנות כפי שנפסק בין היתר בע"ע (ארצי) 7229-10-12מדינת ישראל - משרד הביטחון נציבות שירות המדינה - ד"ר ראובן הררי(23.6.2017), שם סקר בית הדין הארצי את ההוראות הנוגעות לתקופת ההתיישנות בזו הלשון:
"באשר לטענת ההתיישנות - הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובעות כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". עילת התובענה היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת. 41. בית המשפט העליון בחן את השאלה מתי נולדת לראשונה עילת התביעה בפרשת שמשון, שם קבע: "השאלה מתי הושלמה ונולדה עילת התביעה היא שאלה שבעובדה והדבר תלוי בנסיבות העניין. במקרה דנא, אילו בא המשיב בתביעה אל המערערת לפני סיום כל העבודה סבורני כי המערערת יכלה להשיב לו 'המתן עד לגמר העניין' והתביעה היתה נדחית בהיותה מוקדמת. אות הוא, כי עילת התביעה לא באה לעולם עד שלא תמה עבודתו של המשיב ולמן אותו תאריך עד להגשת התביעה לא עברה תקופת ההתיישנות" (ע"א 109/63 שמשון בתי חרושת ארץ-ישראלים למלט פורטלנד בע"מ נ' משה איון, פ"ד יז 2019 (1963))."
-
לפיכך הצדק עם הנתבעת בטענתה ולפיה התביעה בהקשר זה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שקדמה לחודש יוני 2013. הטענות הנוגעות להתעמרות משנת 2010 ועד לשנת 2013, כמו גם התביעה הכספית הנוגעת להפרשי שכר וזכויות משנת 2011 עקב כך, נדחות בשל התיישנות.
-
התובע צירף תכתובות אישיות שערך והתכתבויות שונות, רובן משנת 2011. לאור טענת ההתיישנות שהתקבלה, כאמור, לא נדקדק בהן אולם לשם הבנת השתלשלות הדברים הנחוצה להמשך הדברים נבהיר כי במישור העובדתי אין חולק כי מערכת היחסים בין התובע לבין מר פרדילוב עלתה על שרטון באותה תקופה. ביום 5.8.10 התקיימה ישיבה בנוכחות התובע, מר פרדילוב וסגנו, מר יוסי סקל. מר סקל ערך תרשומת לאחר הישיבה (נספח 17 לתצהיר התובע) בה נכתב כך בכל הנוגע לענייננו:
"...2. טלחום העלה כי עובדים נפגשים עם מנהלים לשעבר מחוץ למשרד, ציין כי אין לו טענה או זכות להעיר על כך אולם אם אמר כי "המקורות שלי אומרים לי..."
מנחם בתגובה אמר: "תהיה גבר ותגיד מי הם המקורות שלך תגיד לי בפנים אם אתה גבר".
טלחום הגיב: " מנחם תיזהר אני אמחק אותך"
מנחם הגיב : "אם אתה רוצה למחוק אותי תיזהר שלא יפגעו בך, אתה מאיים עלי?"
טלחום: "גם אתה מאיים עליי", טלחום ביקש מדריאלה להיכנס ולרשום פרוטוקול וציין כי הוא ישאל את השאולות ומנחם יענה. בתגובה מנחם אמר כי אינו מתכוון לענות בכלל וציין כי הוא שומר על זכות השתיקה.
מנחם קם ויצא מהחדר.
3. אלו הם הפרטים באופן תמציתי שזכורים לי.
התבקשתי ע"י מר טלחום להכין פרוטוקול זה בתאריך 9/8/10 בשעה 13:45"
לאחר אותה ישיבה נשמע התובע כשהוא מכנה את מר פרדילוב במילה: "חריין".
-
לאחר ישיבה זו, ובשל ההתבטאויות במהלכה ולאחריה, ננזף התובע על ידי מנהל רשות המיסים דאז, מר נסרדישי (נספח 25 לתצהיר התובע). בעקבות תלונה של התובע המליצה נציבות שירות המדינה במכתב מיום 26.9.11 לנזוף אף במר פרדילוב (נספח 21 לתצהיר התובע) ובסופו של דבר נשלח לו מכתב התראה (נספח 22 לתצהיר התובע).
-
אף כי ברי ששני הצדדים חרגו מגדר ההתנהלות הראויה, בנסיבות אלה, כשלעצמן, אין משום התעמרות או התנכלות. הדברים בוררו על ידי הנתבעת והובהרו בנזיפה ובהתראה, לשני הצדדים. ויוזכר, כפי שנקבע בעניין חקמון: "לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה".
-
התובע, כמו גם העדה גב' שאלתיאל, העידו כי כאשר נכנס מר פרדילוב לתפקידו הוא ביטל את המלצות המנהל שקדם לו לפרסי הצטיינות לעובדים. גב' שאלתיאל, אשר תביעה שהגישה היא עצמה נגד הנתבעת נדחתה בהליך אחר, תיארה בעדותה כך את הדברים:
"העדה, גב' שאלתיאל: כמה חודשים לפני שבא טלחום, הערכה הייתה, ההמלצה הייתה להגיש לעובד מצטיין המנכ"לית את הגבוה, לקבל לעובד מצטיין גבוה, פרס גבוה. ואחרי חודשיים 3 שטלחום הגיע הוא מיד ביטל את זה.
עו"ד מנצור: עוד פעם לא הבנתי, זה הייתה בתקופה של וענונו, ההמלצה הזאת לתת לו את הפרס הגבוה הזה?
העדה, גב' שאלתיאל: כן.
עו"ד מנצור: או-קיי. תגידי לי בבקשה גברת שאלתיאל, כנגד טלחום את הגשת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מספר התיק הוא ס"ע 55691-09-11,
העדה, גב' שאלתיאל: כן,
עו"ד מנצור: וניתן פסק דין, שדחה את התביעה שלך, ואף חייב אותך בהוצאות של 7,500 שקל כן?
העדה, גב' שאלתיאל: נכון. הייתי יכולה לערער על זה, פשוט זה מה שמצאתי לנכון כבר להפסיק עם זה כי פרשתי כבר, וכבר לא היה כוחות. והיה לי רוב הסיכויים גם לזכות בתביעה, אבל לא עשיתי את זה" (עמוד 33 שורה 31- עמוד 34 שורה5)
-
בעדותו של מר פרדילוב הוא הבהיר כי כאשר נכנס לתפקידו החליט לבטל את כל ההמלצות לפרסי הצטיינות לאחר שהתרשם כי העובדים אינם עובדים בתפוקה מלאה, כדלקמן:
"עו"ד מנצור: נשאלת לגבי ההצטיינות שסירבת לתת בעצם למנחם.
העד, מר פרדילוב: לא למנחם, באותו שנה אף עובד לא קיבל.
עו"ד מנצור: תן לי להשלים השאלה ואז תענה.
העד, מר פרדילוב: בבקשה.
עו"ד מנצור: ואתה אמרת, ביקשת להסביר למה.
העד, מר פרדילוב: כן. שבאתי לשם, לא ראיתי שיש לי עובדים שיכולים להצטיין. מי שמצטיין הוא חייב לעבוד כל כך טוב, להיות דוגמא לזולת ולא ראיתי אחד כזה אצלי במערכת שעובד מעבר ל100%. הם לא הגיעו אפילו ל20% ואני צריך לתת להם הצטיינות על 20% שהם נתנו למדינה? אז ביטלתי את כל ההצטיינות באותה שנה" (עמוד 46 שורות 13- 22)
מדובר בהחלטה ניהולית הנתונה לשיקול דעת הממונה, ולא הוכח כי נפל בה פגם. ממילא, אין המדובר בפעולה שפגעה דווקא בתובע, אלא בהחלטה רוחבית הנוגעת לכל עובדי היחידה.
-
עוד טען התובע, כי נדרש באותה עת לפנות לממונה עליו ולבקש אישורי יציאה קודם לכל יציאה בתפקיד והפנה למכתב בנושא (נספח 23 לתצהירו), ומר פרדילוב סירב לאשר את היציאות. עם זאת, כאשר התבקש להציג ראיות לסירוב, השיב כי אינו בידיו, כך:
"עו"ד מנסור: הוא כתב לך, אתה צריך לקבל את האישור שלך לכל יציאה בתפקיד נכון, אתה מסכים עם זה נכון?
העד, מר אטיה: כן.
עו"ד מנסור: עכשיו שאלתי היא, האם היה צורך לצאת אמרת כן. שאלה נוספת, האם אי פעם פנית אליו לאחר מתן ההנחיה הזאת?
העד, מר אטיה: כן והוא לא אישר.
עו"ד מנסור: או-קיי. אתה יכול להפנות אותי,
העד, מר אטיה: אין לי" (עמוד 25 שורות 3- 10)
-
מעדותו של פרדילוב אודות אותה תקופה עולה כי כאשר הגיע לתפקיד, למד לדעת כי התובע אינו מבצע את עבודתו:
"העד, מר פרדילוב: שהגעתי לשם כמו מנהל, אני רוצה לשבת עם כל מנהל מחלקה שלי. יש לי כמה מחלקות, 6-7 מחלקות היו בחיפה, ירושלים, באר שבע ותל אביב. הגעתי אליו גם. אמרתי 'מנחם, בוא תשב איתי, בוא נראה מה אתה עושה בתור חבר'. לא בתור מנהל, בתור חבר. באמת חבר. עזרתי לו לא מעט, אז הוא הסביר לי מה הוא עושה ואז סיפר לי גם שהוא הקים איזושהי שהוא מרכז את כל התיקים שנמצאים בכונס בתוך התוכנה, אמרתי בוא תלמד אותי את התוכנה. הוא אומר 'אני אעביר לך את התוכנה, תעבור'. אמרתי 'אני לא יכול לעבור, בוא תראה לי'. אז הוא העביר לי באמת את התוכנה, נתן לי את הקוד, נכנסתי לתוכנה. ביקשתי ממנו לא פעם לא פעמיים, יש גם פרוטוקול שיבוא, יסביר לי וילמד אותי איך הוא משתמש בתוכנה. כשאני נכנס לתוכנה, מה אני רואה בתוכנה? שלא עודכן, תיקים לא עודכנו במשך שנתיים שלוש.
...
העד, מר פרדילוב: קראתי לו, אמרתי 'מנחם, בוא תסביר לי קודם כל, אין פה עדכונים. אתה משלם כסף, הם דורשים כסף. אתה מעביר כסף, אני לא רואה שכתבת את זה פה', 'טוב, אני אעשה את זה'. אמרתי מתי? תביא תיקים. עכשיו, ביקשתי ממנו תיקים, גם בפועל יש תיקים. הוא חייב להעביר מתיק לתוכנה" (עמוד 33 שורה 30- עמוד 34 שורה 10)
דבריו של מר פרדילוב מוצאים חיזוק במסקנות הביקורת הפנימית בכל הנוגע לעבודתו של התובע, ולפיהן התרשל התובע בעבודתו בפיקוח ובניהול עבודת כונסי הנכסים.
-
התובע הכחיש את הדברים וטען כי מר פרדילוב התנכל לו על רקע מסקנות דוח מבקר המדינה (נספח 32 לכתב התביעה) שנגעו להתנהלות של מר פרדילוב עצמו בדיווח על רכישת מקרקעין בשנים 2004- 2005. לא הוכח הקשר בין ההתנהלות הנטענת כלפי התובע לבין מסקנות הדוח האמור. אף כלל לא ברור הקשר בין התובע עצמו לבין מסקנות הדוח. יתרה מכך, אף שהתובע שב וטען כי מר פרדילוב עבר עבירות פליליות שבאו לידי ביטוי במסקנות דוח מבקר המדינה (בין היתר ראו: עמוד 9 לעדותו, שורות 18- 19), מן הראיות שהוצגו עולה כי פרקליטות המדינה החליטה שלא היה במעשיו של מר פרדילוב משום מעשים פליליים או הפרת משמעת המצדיקה לפתוח בחקירה (נספח 8 לתצהיר מר פרדילוב).
-
לשם השלמת התמונה, טענות בדבר התנהלות חסרת תום לב ומתעמרת של מר פרדילוב כלפי עובדיו הועלו בהליך נוסף שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה סע"ש (חיפה) 34050-03-19 קרידו ואח'- מדינת ישראל (5.9.22), שם נדחתה התביעה במלואה תוך שנקבע כי:
"כך גם, אין בידינו לקבל את טענות התובעים ולפיהן טלחום נהג להטיח בהם האשמות שווא ו/או כי העובדים היו נתונים למשטר של פחד ואיומים העולה כדי התעמרות. כנגד כל עובדי היחידה התנהלה חקירה משמעתית בנוגע לדיווחי הנוכחות, כך שאין מדובר בהאשמות שווא ו/או בענישה קולקטיבית ו/או בצעדי ענישה בכלל. אמנם, מקובלת עלינו טענת התובעים ולפיה אין מקום לשימוש בכינויים מעליבים כגון "גנב" שהופנו כלפי ראשי הועד המקומי במסגרת הישיבות בקשר להנחיות העבודה המעודכנות ואולם גם הועד המקומי בהנהגת יעקב לא חסך לשונו מהנהלת היחידה ומטלחום. כך למשל, במכתב העובדים לזילפה מיום 28.5.2018 הם הלינו על התעמרות ופעולות לא חוקיות תוך איום בפניה למשטרה ולבית המשפט והישיבה עם זילפה מיום 31.5.2018 נפתחה בהצהרה חגיגית של הועד המקומי כי "יהיו דציבלים" במהלך הישיבה. עוד באותה ישיבה, יעקב הטיח באהרון: "הניהול שלך כושל" וכך קרה גם בישיבות נוספות ובשורה של מכתבים שהופנו להנהלת הרשות, בהם התובעים, באמצעות הועד המקומי, לא מהססים להשתלח בהנהלת היחידה...
בחינת מרכז הכובד של ההחלטות בדבר סדרי ונוהלי העבודה נשוא הליך זה מלמד כי מדובר בהחלטות ניהוליות שעיקרן פיקוח ובקרה על נוכחות העובדים. ההחלטות הנ"ל נועדו לתת מענה לצרכי העבודה על רקע קיומן של נורמות עבודה בעייתיות שהיו קיימות ביחידה וסירוב העובדים בהנהגת הועד המקומי לשנות את התנהלותם ולפעול בהתאם לנורמות העבודה המקובלות ביחידה הארצית, ברשות ובשירות המדינה. ההחלטות לא באו במקום ההליך המשמעתי שהתנהל במקביל להחלטות הניהוליות והן לא נועדו להעניש את התובעים. כפי שפסקנו לעיל, ההחלטות של טלחום בדבר שינוי סדרי ונוהלי העבודה נועדו להחזיר את היחידה למסלול של מתכונת עבודה סדירה ותקינה ולשמר את יציבות היחידה והיחידה הארצית כולה. מקובלת עלינו עמדת המדינה ולפיה מקום שבו עובד מסרב באופן עקבי ומתמשך להחתים כרטיס נוכחות ולאפשר מעקב ובקרה על שעות עבודתו - לא ניתן להעריך את היקף עבודתו וכפועל יוצא את הצורך בביצוע עבודה בשעות נוספות, היקף העבודה הנדרש מחוץ למשרד ובכלל זה הצורך במבצעים שאינן יזומים על ידי היחידות האחרות כגון יחידת המע"מ כגון לצורך הכנה למבצע, הצורך ביציאה לעבודה לפני שעות התקן וכדומה.
על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי טלחום החל מחודש אפריל 2018 ואילך בכל הנוגע לשינוי סדרי ונוהלי העבודה ביחידה. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה לסעד ההצהרתי המורה לרשות לבטל את כל הנהלים ו/או ההנחיות שפרסם טלחום בקשר לביצוע שעות נוספות, שעת היציאה לשטח, הגבלת משך זמן העבודה בשטח, איסור הגדרת יום איתור כמבצע, קביעת קריטריונים לזכאות גמול מבצע והגבלת היקף המבצעים. כפועל יוצא, נדחית גם הבקשה לפיצוי כספי בגין הפגיעה בתשלומי הפרמיה, גמול מבצעים וקצובת הכלכלה ובהפרשות הסוציאליות על רקע השינוי במתכונת העבודה על פי הנוהלים והנחיות העבודה החדשות"
ערעור שהוגש על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 13241-10-22) נמחק בהסכמה בעקבות המלצתו של בית הדין.
תקופת השנים 2013- 2015
-
התובע, אשר הפנה לתרשומות ומכתבים רבים מהשנים 2010- 2011, הפנה לתרשומת בודדת משנת 2013 (נספח 38 לתצהירו) בדבר שיחה שקיים, לשיטתו, עם סגנו של מר פרדילוב, מר יוסי סקל, במהלכה סיפר לו על פגישה בה הוזכר כבדרך אגב. פרט לכך, התובע אינו מפרט כיצד פעל באותה עת וטען באופן כללי בתצהירו (סעיף 83) כי:
"עד למועד סיום עבודתי בשנת 2018 הנתבעת לא סיפקה לי עבודה על פי התקן, נתנה לי לעשות משימות שפוגעות בכבודי, לעבוד תחת מנהלים שדרגת מתחת לדרגה שלי, חלקם בביצוע עבודות אזוטריות של עובדים שרק החלו לעבוד בנתבעת, תוך כדי השפלתי ופגיעה בכבודי"
-
בד בבד, אין חולק כי באותה עת נעשו ניסיונות לא מעטים של הנתבעת למצוא לתובע מקום עבודה מתאים וראוי, ולצורך זאת נערכו עמו מספר פגישות והוצעו מספר חלופות. התובע אינו חולק על כך שהנתבעת ערכה מספר ישיבות בניסיון לפתור את הבעיה אך לטענתו החלופות לא הבשילו להצעות מעשיות, כפי שהעיד:
"עו"ד מנסור: לא. בא נמשיך. מר אטיה תקשיב, לפי מה שכתוב בנספח 5 ותכף אני אצטט לך, בסדר תכף אני אראה לך. אבל כתוב שם, ולפי מה שאתה טוען, ומה שטענו בעלי תפקידים ברשות המיסים, למשל יוסי יהודה, עולה כי הייתה מערכת יחסים עכורה מאוד בינך לבין מר טלחום, והיו פניות מטעמך בעניין ואף התקיימו ישיבות יחד איתך נכון או לא נכון? בשביל לפתור את הבעיה הזאת, הם ניסו לפתור את הבעיה נכון?
העד, מר אטיה: כן.
עו"ד מנסור: יופי. עכשיו אפילו במסגרת הפגישות האלו, הציעו לך לעבור באותה רמת משרה באותה דרגה למקום אחר, ואפילו הציעו לך לעבור לעבוד במקום מגוריך, הכוונה בעיר מקום מגוריך נכון?
העד, מר אטיה: כן.
עו"ד מנסור: נכון.
העד, מר אטיה: שנייה אבל הציעו לי אבל לא קרה כלום.
עו"ד מנסור: אבל אתה סירבת?
העד, מר אטיה: אני לא סירבתי.
עו"ד מנסור: לא סירבת או-קיי. תקשיב אני מצטט מכתב שכתב מר יוסי יהודה, נספח 5 לתצהירו של עוזי, הוא כותב בממש בשורה האחרונה בעמוד 2 בפסקה האחרונה: "במסגרת ניסיוני זה הוצע למר אטיה להישלח לריאיון בפני מנהל אותה יחידה, אך בשלב זה מר אטיה לא נתן את הסכמתו לכך". מה יש לך להגיד?
העד, מר אטיה: איזה יחידה?
עו"ד מנסור: אני שואל,
העד, מר אטיה: לא אתה,
עו"ד מנסור: הוצע לך או לא הוצע?
כב' הש' יזרעאלי: תקרא לו עוד פסקה בבקשה.
העד, מר אטיה: באיזה יחידה?
עו"ד מנסור: או-קיי, 'אף בימים אלה נעשה ניסיון נוסף אשר במהלכו הוצע לעובד למלא תפקיד בעיר אשקלון, אשר הינה מקום מגוריו של מר אטיה'.
העד, מר אטיה: אני הסכמתי, וזה לא יצא לפועל" (עמוד 19 שורה 38- עמוד 20 שורה27).
-
טענות התובע ולפיהן ההצעות לא יצאו לפועל לא הוכחו. ומתרשומות שערך מר בלשאי לאחר שיחות עמו עולה כי התובע התנה מעבר לתפקידים אחרים בתשלום 350,000 ₪, אותם "הפסיד" לשיטתו (נספח 11 לתצהיר מר בלשאי). עוד עלה כי התובע סירב להצעות להגיע לריאיון במשרד פ"ש רחובות ופ"ש תל אביב (נספח 13ד לתצהיר מר בלשאי).
-
הנתבעת אף הציגה רשימה ארוכה של למעלה מעשרים תפקידים שנבחנו עבור התובע (נספח 23 לתצהיר מר בלשאי). ביחס לחלק גדול מהם נכתב כי המנהלים סירבו לקבל את התובע; ביחס לאחד, עבודה בפקיד שומה אשקלון, נכתב כי התובע סירב לתפקיד שהוצע לו לאחר ריאיון; שלושה מהם נשללו לאור הפגיעה האפשרית במעמדו של התובע.
-
אין ממש בטענות התובע ולפיהן עצם הניסיון למצוא לו תפקידים חלופיים העיד על רצון לפגוע בו (סעיף 65 לסיכומיו). ההיפך הוא הנכון. הנתבעת ביקשה למצוא לתובע תפקידים מתאימים בהם ימצה את כישוריו, ללא פגיעה במעמדו, שעה שהתובע עצמו מלין כי משך תקופות ארוכות לא ניתנו לו משימות ההולמות את כישוריו. לראיה, ברשימת התפקידים אף נשללו מספר הצעות לתפקידים במעמד נמוך מזה של התובע.
-
סיכומו של דבר, מן הראיות עולה כי התובע נדרש למשימות מעטות באותה עת, אולם סירב לשתף פעולה בהליכים שיזמה הנתבעת למצוא עבורו תפקיד מתאים והתנה את שיתוף הפעולה בתנאים. אף לא הוכח כי התובע פנה לגורמים שונים בנתבעת באותה עת וביקש להגדיל את היקף המשימות שהוטלו עליו.
-
אשר לתוספת כוננות, אין חולק כי מר פרדילוב פנה וביקש ביום 11.1.16 לעצור את תשלום התוספת לתובע. בעקבות זאת החליט מר בלשאי להפסיק את תשלום התוספת, מאחר שהתובע "אינו מבצע עבודה", כלשונו. מאחר שאין חולק כי באותה עת התובע לא נדרש לשהות בכוננות במסגרת תפקידו, לא ברור מדוע לשיטתו הוא זכאי לתשלום תוספת שכר עקב כוננות כפי שהעיד אף מר בלשאי, בעדות מהימנה וסבירה:
"כל זה בגלל שהוא לא עבד, לא זה. אני אומר ניסיתי להסתדר איתו, להוביל אותו למצב שיוכל לעבוד ואז נוכל לתת לו את הכוננויות, אבל יושב בן אדם שלא עובד, אומר על עצמו 'אני אסיר ולא עובד', ככה הוא אומר. אז מה ניתן לו כוננויות? על מה ניתן לו כוננויות? מה הוא עשה? למה לתת לו כוננויות? כי זה נחמד? לא נותנים לו כוננויות, (לא ברור) גם בשנים הקודמות כוננויות" (עמוד 53 שורות 2- 7)
-
טענות התובע ולפיהן גם קודם לכן לא שולמה לו התוספת לא הוכחו ונסתרו באישורים לתשלום התוספת שהציגה הנתבעת (נספחים 17, 18, 19 לתצהיר מר בלשאי). התובע לא הציג תלושי שכר או תחשיבים מסודרים להוכחת הטענות בהקשר זה. הטענות ולפיהן תוספת כוננות היא תוספת שכר שאינה מותנית בתנאי נטענו ללא ביסוס ולא הוכחו. אף אין חולק כי התובע נעדר מעבודתו משך מספר חודשים החל מחודש ינואר 2012, תקופה שאף בגינה טען בתביעתו כי הוא זכאי לתשלום התוספת ולתשלום שעות נוספות, כפי שהעיד:
"עו"ד מנסור: אני רוצה להפנות אותך, לנספח 6 לתצהיר של עוזי, קודם כל לפני זה. אתה מאשר כי נעדרת מהעבודה שלך החל מחודש ינואר 2012 עד אפריל 2012?
העד, מר אטיה: אם זה מצוין כן.
עו"ד מנסור: אתה זוכר שנעדרת תקופה של 4-5 חודשים?
העד, מר אטיה: אני נעדרתי יכול להיות כן, כי הייתי במצב נפשי גרוע תחת השפעה של כדורים, לא יכולתי לתפקד.
עו"ד מנסור: עכשיו אתה נעדרת במשך 4 חודשים, אז לא הבנתי, למה אתה מבקש לקבל כוננות עבור התקופה?
העד, מר אטיה: לא ביקשתי עבור התקופה הזו מעולם" (עמוד 21 שורות 4- 12)
-
ביחס לרכיב השעות הנוספות העידה אף גב' שאלתיאל את המובן מאליו, ולפיו תשלום התוספת מותנה בעבודה נוספת בפועל:
"עו"ד מנצור: רכיב של השעות הנוספות, אתה צריך, יש שני תנאים, קודם כל אתה עושה את העבודה הנוספת, ואתה צריך לדווח בשביל לקבל את השעות הנוספות, נכון?
העדה, גב' שאלתיאל: נכון" (עמוד 32 שורות 32- 35)
-
מכאן, כי לא הוכחה התעמרות או התנכלות בתובע בתקופה זו. אף לא הוכחה זכאות להפרשי שכר ולתשלום זכויות שלא שולמו בשל התעמרות.
עבודתו של התובע במשרד פקיד שומה תל אביב 3
-
בסופו של יום, לאחר שכשלו ניסיונות רבים להגיע עם התובע להסכמות אודות תפקיד חלופי מתאים, החליטה הנתבעת לאחר שימוע להעביר את התובע החל מיום 1.11.16 לתפקיד במשרד פקיד שומה ת"א 3 (נספח 26 לתצהיר מר בלשאי). התובע עשה דין לעצמו ולא התייצב במקום העבודה החדש אלא למעלה מחודשיים לאחר מכן, כפי שאישר בעדותו:
"עו"ד מנצור: נכון? נספח 26 לתצהיר של עוזי. עכשיו, אתה מאשר, בעצם אתה התייצבת, אחרי מתן ההחלטה הזאת, אתה הגעת לעבודה ב-08/01/2017. זאת אומרת לקח לך משהו כמו חודשיים לשבת בבית, בגלל שלא הסכמת להחלטה.
העד, מר אטיה: כן" (עמוד 26 שורות 11- 14)
בהתנהלות זו של התובע יש כדי ללמד על הלך רוחו ועל הקושי בקבלת מרות הממונים עליו.
-
לטענת התובע חווה התנכלות גם במקום העבודה החלופי ולא ניתנה לו הזדמנות של ממש להשתלב במקום: סופק לו כיסא שבור; התובע ישב בחדר נידח שאינו הולם את מעמדו; לא הוגדרו עבורו יעדים אולם בדיעבד נטען כי נכשל בעמידה ביעדים; בחדרו של התובע לא הוצב שלט עם שמו.
-
לאחר שקילת הטענות לא מצאנו עדות להתנכלות לתובע באותה עת. ואלה נימוקינו:
-
לא הוכחה התנכלות בתנאי העבודה הסביבתיים של התובע. העדה גב' אהרון העידה לפנינו כי תנאי העבודה בבניין בו שכן המשרד היו ירודים, הן מבחינת התנאים סביב והן מבחינת הכיסאות שניתנו לעובדים, ובלשונה:
"העדה, גב' אהרון: היה לי חדר רעוע, הבניין היה רעוע.
עו"ד עזרא: מנחם אומר שהוא באופן ספציפי העובד היחידי בדרגתו וברמתו שישב בתוך מחסן במבנה הישן, בתוך כוך והוא אומר שהוא גם ישב על כיסא שהוא שבור. ככה הוא טוען בתצהיר שלו, שהכיסא שלו היה שבור בלי רגל. המדינה אומרת שכולם ישבו על אותם תנאים. את ישבת, תספרי לי על התנאים שאת ישבת.
העדה, גב' אהרון: כיסא רגיל כמו כולם.
עו"ד עזרא: הבנתי, ומנחם? בבניין הישן.
העדה, גב' אהרון: אני לא זוכרת, אני לא זוכרת.
עו"ד עזרא: את זוכרת את המקום שבו מנחם ישב?
העדה, גב' אהרון: לא, אם אפשר להזכיר לי אז אני אזכר" (עמוד 9 שורות 1- 11)
וכן העידה:
"עו"ד מנצור: אז אני אקריא לך עוד משפט שהיא כתבה בתצהיר שלה. היא אומרת כך. "משרדי פקיד השומה, פקיד שומת תל אביב, היו ממוקמים במבנה ישן מאוד וכן מאובזרים בריהוט ישן ובהתאם לכך, התנאים בהם עבדו עובדי היחידה לא היו מהמשופרים. חדרו של התובע והציוד שהוצמד לו, היו דומים לשאר עובדי היחידה". את מסכימה עם זה?
העדה, גב' אהרון: מסכימה, מסכימה. אני עכשיו גם נזכרת שהרי כמה פעמים נשבר לי הכיסא באמצע העבודה. מבין? עכשיו אני נזכרת, כן. התלוננו גם על הכסאות כולנו. החליפו לנו על כסאות עוד יותר גרועים" (עמוד 11 שורות 27- 34)
לא הוכח שהתובע עבד בתנאים נחותים בהשוואה ליתר העובדים במשרד או כי ניתן לו כיסא שבור במכוון. התובע אף לא הציג התכתבויות בנוגע להצבת שלט עם שמו בפתח החדר ולא הוכיח כי בכוונת מכוון לא נתלה שלט כאמור. צילומים שצירף התובע לתצהירו (נספחים 39 – 40) מציגים עמדת עבודה מרווחת ועליה טלפון משרדי, מחשב ומדפסת, וכיסא משרדי, ואינם מעידים על עבודה בתנאים נחותים, כטענת התובע.
-
אשר לתוכן התפקיד שהיה אמור התובע למלא, העידה לפנינו גב' דנאל כי התובע אמור היה להחליף את גב' אהרון בתפקיד, ולא עמד בציפיות שתלו בו, כדלקמן:
"העדה, גב' דנאל: הוא היה אמור להיכנס לנעליה של בטי. ככזה, הוא היה אמור ללמוד את התפקיד, לכן הצמדנו אותו אליה. הוא היה אמור ללמוד את התפקיד ולהתחיל להיכנס לנעליה. להתחיל להביא תוצרים, להתחיל לעשות את העבודה והוא לא עשה. למשל, לצורך העניין, מי שבא אחרי זה להחליף אותה מיכאל, תוך חודש כבר היה בעניינים. החליף את בטי במלוא מובן המילה.
עו"ד עזרא: תוך חודש?
העדה, גב' דנאל: משהו כזה, חודש מבחינה תפקודית אני מדברת. מבחינה תפקודית, תוך חודש הוא נכנס לנעליה. פה הוא היה כל כך הרבה זמן והוא לא, בכלל. לא מבחינה מקצועית, לא מבחינה תפקודית, לא מבחינת תוצרים. כלום" (עמוד 15 שורות 16- 26)
יתרה מכך, גב' דנאל העידה כי לא הייתה כל כוונה להביא אדם נוסף לתפקיד ורק לאחר שהתובע לא עמד בציפיות שתלו בו נאלצה הנתבעת להחליפו:
"העדה, גב' דנאל: אמרתי שהוא לא הביא את התוצרים שהוא היה צריך להביא, כי הוא לא החליף את בטי. הוא תפקידו היה לא להיות איזה סייען קטן של בטי, הוא תפקידו היה להחליף את בטי. הוא לא,
עו"ד עזרא: כששאלתי את בטי,
העדה, גב' דנאל: הוא לא הגיע, עובדה שהביאו בסוף מישהו אחר. לא היה לנו שום רצון להביא מישהו אחר, עובדה שבסוף הביאו מישהו אחר שתוך חודש נכנס לתפקיד ברגע שהוא הגיע" (עמוד 17 שורות 16- 22)
עדות זו אמינה עלינו, ולא נסתרה.
-
אף גב' אהרון, שהייתה כפופה לגב' דנאל וסברה כי התובע עבד "בסדר", כלשונה, הבהירה בעדותה כי התובע לא הגיע לרמה מקצועית שאפשרה לו להחליף אותה בתפקידה, כך:
"עו"ד עזרא: הבנתי. ספרי לי בבקשה מה חיווית לפקיד שומה או לכל מיני גורמים אחרים ביחס למנחם לגבי העבודה שלו? אמרת כרגע שהוא היה עובד בסדר, האם זה מה ש,
העדה, גב' אהרון: תראה, היו, היה פעמים, אולי זה היה נמשך, היו מקרים בודדים שזה נמשך אולי קצת יותר זמן מעבר לסבירות. היו, אבל,
עו"ד עזרא: בגדול?
העדה, גב' אהרון: בגדול היו פעמים שהיה בסדר" (עמוד 4 שורות 22- 28)
ועוד העידה:
"עו"ד עזרא: את חושבת שמנחם יכול היה להחליף אותך מבחינת התפקיד?
העדה, גב' אהרון: לא.
עו"ד עזרא: למה?
העדה, גב' אהרון: כי יש עוד הרבה דברים בתפקיד הזה, אני לא חושבת. זה צריך לשבת, ללמוד את התפקיד.
עו"ד עזרא: ואם הוא היה לומד את התפקיד?
העדה, גב' אהרון: אני לא יודעת. אתה שואל אותי שאלות שאני," (עמוד 7 שורות 1- 7)
כאשר נשאלה העדה כיצד היא מעריכה את גב' דנאל הממונה עליה הביעה הערכה רבה ללא הסתייגות לגב' דנאל:
"עו"ד מנצור: תגידי לי, בבקשה, איך את מעריכה את גברת רונית דנאל? איך את מגדירה אותה?
העדה, גב' אהרון: בוסית נהדרת, נפלאה שכיף לעבוד איתה.
עו"ד מנצור: היא אישה ישרה?
העדה, גב' אהרון: כן, מאוד.
עו"ד מנצור: היא מסוגלת להעליל על מישהו?
העדה, גב' אהרון: לא" (עמוד 10 שורות 27-33)
התובע נתלה בטיעוניו בכך שלא הוגדרו, לשיטתו, יעדים מספריים בהם נדרש לעבוד ובכך שגב' דנאל סירבה לנקוב במספרים ביחס לתפוקה הנדרשת. עם זאת לא נסתרו הטענות ולפיהן התובע לא עמד בציפיות שנתלו בו, ולא הוכח כי רמתו המקצועית הספיקה להחלפתה של גב' אהרון בתפקיד, כמתוכנן. יתרה מזאת, העובדה שגב' דנאל העידה כי אינה יכולה לנקוב בנתונים מספריים ביחס ליעדים שאינם לפניה (עמוד 14 שורות 17- 19) תורמת לביסוס מהימנותה וכנות עדותה, ולא להיפך.
-
סיכומו של דבר, הטענות בדבר התנכלות בתפקיד זה נטענו בעלמא. התובע לא הצליח לעמוד בדרישות התפקיד בו שובץ ולפיכך המלצת הממונים עליו בתום תקופת הניסיון הייתה שאינו מתאים להמשך בתפקיד.
פיטוריו של התובע
-
התובע טוען כי פוטר מסיבות משמעת ללא החלטה של בית דין למשמעת. ביחס לעילת אי ההתאמה הנתבעת לא פירטה את היעדים בהם נדרש התובע לעמוד ולא עמד. ההחלטה לפטר את התובע התקבלה מראש, לפני השימוע שנערך לו. אף שהנתבעת טענה כי הפיטורים היו על דעת ועד העובדים, בשיחה של התובע עם נציג הוועד התברר כי הוועד טעה לחשוב שהתובע מסכים לסיום עבודתו. הנתבעת לא שקלה כראוי את טענות התובע בדבר התעמרות ולא טיפלה בתלונותיו. גם לאחר הפרידה לא נערך לתובע טקס פרישה כמקובל.
-
אף בהקשר זה לא מצאנו ממש בטענות התובע. התובע זומן לשימוע לפני פיטורים רק לאחר ישיבות שנערכו עמו ובהן הוצעו לו שוב פתרונות אחרים, שאינם מחייבים פיטוריו, ולאחר התכתבויות נוספות בין הנתבעת לבין בא כוחו (נספחים 29- 31 לתצהיר מר בלשאי).
-
בהתאם לפסיקה רבת שנים של בתי הדין לעבודה, לעתים ההפרדה בין פיטורי עובד מעילת משמעת לפיטורים בשל אי התאמה אינה פשוטה, ויש לבחון את "מרכז הכובד" של ההתנהגות המיוחסת לעובד, כפי שנפסק בע"ע (ארצי) 1117/00עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט(24.2.2003):
"...ערים אנו לכך שלא פעם מתעורר קושי של ממש לקבוע את התנהגותו של העובד בדל"ת אמותיו של אחד משני התחומים: זה של הפרת משמעת או זה של אי-התאמה לתפקיד - ובגבולותיו בלבד, ולא אחת חורגת ההתנהגות המיוחסת לעובד מן התחום האחד ומתפרסת גם אל עבר משנהו. בהקשר זה ניתן לומר, כי בנסיבות מסוימות טמון בעבירת משמעת גם יסוד של אי-התאמת העובד לתפקיד. מנגד, לא כל אי-התאמה לתפקיד תהא בהכרח עבירת משמעת. על כן, יש צורך לברור את הטפל מן העיקר ולקבוע מהו "מרכז הכובד" של ההתנהגות הפסולה המיוחסת לעובד. ככל שמרבית הראיות הן בעלות סממנים של עבירת משמעת, תוכרע הכף לבחירה בהליך משמעתי, גם אם נלווים להתנהגות המיוחסת לעובד סממנים של אי-התאמה. מאידך - אם בראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי לא מתקיימים סממנים של עבירת משמעת, או אם הסממנים של אי-התאמה גוברים במובהק על אלה של עבירת משמעת, או אז תוכרע הכף לנקיטה בהליך המינהלי של פיטורים מחמת אי-התאמה"
וראו גם: ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל- יעל חן (3.11.08).
-
בענייננו, העילה המרכזית לפיטוריו של התובע הייתה אי ההתאמה, המבוססת על התנהלות רבת שנים שכללה בחובה גם סממנים במישור המשמעתי, ועל ניסיונות שכשלו לשבצו בתפקיד מתאים. במכתב ההזמנה לשימוע שנשלח לתובע (נספח 33 לתצהיר מר בלשאי) פורטה בהרחבה השתלשלות הדברים והניסיונות למצוא תפקיד מתאים לתובע ולקראת סופו פירטה הנתבעת מדוע היא סבורה כי יש לשקול את פיטורי התובע בשל אי התאמה, כדלקמן:
"אי התאמה זו באה לידי ביטוי בתפקוד מקצועי לקוי, בהספקי עבודה נמוכים, בכשלים מקצועיים, באי קבלת מרות הממונים עלייך, בהערכות עובד נמוכות ובמוסר עבודה ירוד (איחוריך השוטפים לעבודה והיעדרויותיך). על כך יש להוסיף את חוסר שיתוף הפעולה מצדך בכל הנוגע למציאת תפקיד אחר עבורך ואת אי הנכונות לבצע עבודה יעילה לקידום יעדיה של רשות המסים".
-
בנסיבות העניין לא נפל פגם בכך שהנתבעת בחרה לזמן את התובע לשימוע טרם פיטורים מעילה של "אי התאמה" ולא נקטה נגדו הליכי משמעת.
-
לאחר שימוע שנערך לתובע והתכתבויות עמו באמצעות בא כוחו התקבלה ההחלטה בדבר פיטוריו, ונשלח לתובע מכתב פיטורים מפורט בחתימת מנהל רשות המסים מר ערן יעקב, ביום 8.11.18 (נספח 36 לתצהיר מר בלשאי). בסופו של המכתב פורטו העילות לפיטורי התובע, כך:
"לאחר ששקלתי את מכלול ההיבטים בנושא וכן קיבלתי לידי את מלוא החומר הרלבנטי הנוגע לעניין, לרבות ההתכתבות שבסימוכין, הגעתי למסקנה כי יש מקום לסיים את העסקתך ברשות המסים בישראל בשל אי התאמה, וזאת בשל הסיבות המפורטות לעיל ולהלן:
א. תפקודך המקצועי לקוי והספקי עבודתך נמוכים.
ב. אינך מקבל את מרות הממונים עליך.
ג. מוסר עבודה ירוד אשר בא לידי ביטוי באיחוריך השוטפים לעבודה והיעדרויותיך.
ד. אי עמידה בהצלחה בתקופת הניסיון במשרד פקיד שומה תל אביב 3 וחוסר שיתוף פעולה מצדך בכל הנוגע למציאת תפקיד אחר עבורך.
ה. אי נכונותך לבצע עבודה יעילה לקידום יעדיה של רשות המסים"
-
ערר שהגיש התובע לנציב שירות המדינה נדחה אף הוא בהחלטה מנומקת ומפורטת (נספחים 37 - 38 לתצהיר מר בלשאי). במכתב נדחו במנומק טענות התובע בנושא התעמרות, מציאת חלופות לפיטוריו, הסמכות לפיטורים, פגמים בהליך הפיטורים, נוכחות בעבודה, עיון בתיק האישי, ועד העובדים ועילת הפיטורים.
-
טענות התובע בדבר התנגדות ועד העובדים לפיטוריו לא נתמכו בראיות מטעם ארגון העובדים, שלא עמד לצדו בהתדיינות ונציגיו לא זומנו לעדות.
-
לשם השלמת התמונה, התובע זכאי לפנסיה תקציבית ולאחר סיום עבודה אושרה זכאותו לגמלה בשיעור מרבי, 70%, ולפיצויים בגין עבודה בשנים עודפות (נספח 42ב לתצהיר מר בלשאי).
-
הטענות הנוגעות לפגמים בהליך הפיטורים ובפיטורים עצמם לא הוכחו והן נדחות.
סוף דבר
-
התביעה נדחית במלואה.
-
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו ריבית שקלית מהיום ועד למועד הפירעון בפועל.
ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ה, (17 יולי 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
גב' נורית לפידות,
נציגת ציבור עובדים
|
|
חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד
|
|
גב' אורנה לוי,
נציגת ציבור מעסיקים
|