החברה קרסה – משקיע שהזרים רק חלק מהסכום ישלם את ההפרש

בעל מניות התחייב להעביר 700,000 שקל אך הפקיד רק 585,000 שקל. בית המשפט דחה את טענתו כי יתר השותפים הטעו אותו לגבי מצב החברה וחייב אותו להשלים את הפער ולפצות את המנכ"ל

במחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישו שני בעלי מניות בחברה נגד בעל המניות המרכזי. הם טענו כי הוא הפר את התחייבותו להשקיע בחברה וכתוצאה מכך נגרם לה נזק של יותר מחצי מיליון שקל. בית המשפט קבע כי הנתבע אמנם הפר את ההסכם אך לא הוכח שהדבר לא גרם לנזק לחברה. הנתבע חויב לשלם לחברה את ההפרש, 115,000 שקל, ולפצות את המנכ״ל על הוצאת דיבה.

הצדדים מחזיקים יחד במניות חברת ״ס.א.ל מסחר מתקדם״, שעוסקת בייבוא ומסחר בעץ ובחומרי בניין. התובעים מחזיקים ב-16% מהמניות כל אחד והנתבע מחזיק ב-68% מהמניות. 

טענתם העיקרית של התובעים הייתה כי הנתבע הפר את התחייבותו להשקיע בחברה, וכי כתוצאה מכך נגרם להם נזק. 

לדבריהם, בסוף שנת 2017 התנהל משא ומתן בינם לבין הנתבע והוסכם כי הוא ישקיע בחברה סכום של 350,000 שקל. 

בהמשך, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף בו התחייב הנתבע להזרים סכום נוסף של 350,000 שקל כנגד הקצאת מניות.

התובעים טענו כי המניות הנוספות נרשמו על שם הנתבע אך הוא העביר רק 235,000 שקל.

לדבריהם, הנתבע גזל מניות מהחברה מבלי ששילם עבורן, וכי הוא הפר את חובות הזהירות והנאמנות שלו כלפי החברה, פגע באיתנותה ומנע הזמנת סחורה חדשה. בין היתר לדבריהם, בשל ההפרה החברה קרסה ונמנעו מהם רווחים עתידיים בסך של 600,000 שקל. 

הם הוסיפו כי הנתבע הוציא את דיבתו של מנכ״ל החברה מול גורמים שונים ובין היתר במכתב מול אחד הלקוחות בו כתב כי המנכ״ל הוציא מהחברה סחורה במרמה ומעל בכספיה. 

הנתבע טען כי העביר לחברה כספים עקב מצגי שווא שקריים שהתובעים הציגו לו בקשר למצב החברה. לדבריו, בטרם ההתקשרות התובעים טענו בפניו שהחברה רווחית בעוד שבפועל היא הייתה בחובות של 445,000 שקל. בנוסף לטענתו הם לא הציגו לו את התמונה האמיתית בנוגע להשקעותיהם בחברה והשתמשו בכספי ההשקעה שלו כדי לפרוע הלוואות. 

בנסיבות אלה לדבריו, הוא היה רשאי לבטל שני ההסכמים. הוא הדגיש כי רוב הכספים שהשקיע בחברה ירדו לטמיון בשל התנהלות התובעים. בהתייחס לתביעת הדיבה הוא טען להגנת ״אמת דיברתי״. 

 לא הוכיחו ביקוש

השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהירה כי הנתבע הודה שלא העביר את מלוא הסכום שהיה עליו לשלם מכוח ההסכם השני כך שהשאלה המרכזית היא האם הוכח שהפרה זו גרמה לתובעים לנזק. 

השופטת קבעה שהתובעים לא הוכיחו כי אילו היה הנתבע משקיע את הסכום במלואו, מצבה של החברה היה שונה, והיא הייתה מרוויחה את סכומי הכסף שהם טענו להם. כמו כן לא הוכח כי אילו ההשקעה במלואה הייתה מגיעה לקופת החברה, החברה לא הייתה קורסת. 

בין היתר היא קבעה שהתובעים לא הוכיחו כי בזמנים הרלוונטים היה לחברה ביקוש לסחורה נוספת. 

בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבע להעביר לחברה את סכום ההפרש שלא שולם, 115,000 שקל. 

במקביל קיבלה השופטת את הטענה בעניין לשון הרע וחייבה את הנתבע לפצות את מנכ״ל החברה  ב-10,000 שקל. היא הבהירה כי מכירת סחורה על ידי החברה אינה הוצאה שלה ״במרמה״, אף אם הנתבע ביקש מהתובעים שלא להוציא את הסחורה עד ליישור ההדורים ביניהם. 

הנתבע חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל. 

• ב״כ התובעים: עו"ד פלטין
• ב״כ הנתבע: עו"ד קריטי  

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין