האם המאמצת עזבה כשהילדים היו בני 5 ושנתיים ואינה בקשר איתם כבר 5 שנים. בית המשפט התרשם כי מעולם לא נרקמו יחסי הורות ממשיים וכי הותרת האימוץ עשויה רק להזיק להם
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הורה לאחרונה על ביטול אימוץ של שני ילדים בני 10 ו-7 על-ידי בת הזוג לשעבר של אמם הביולוגית, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של משרד הרווחה והעובדת הסוציאלית. השופטת סגלית אופק העדיפה את עמדת פסיכיאטרית הילדים שמונתה כמומחית בתיק, שהתרשמה כי הילדים מעולם לא ראו בבת הזוג כאמם והותרת אימוץ שלא משקף את מציאות החיים שלהם עלולה רק להזיק להם.
בנות הזוג חיו יחד מ-2001. בשנים 2010 ו-2013 ילדה אחת מהן בת ובן מתרומת זרע אנונימית, והן חתמו על הסכם הורות שאושר בבית המשפט. בהמשך התקבלה בקשת האימוץ שהגישו וזוגתה הוכרה כאימם המאמצת של שני הילדים.
ב-2015 נכנסה האם המאמצת להיריון מזרעו של אותו תורם וילדה בן אבל הליך האימוץ שנפתח בעניינו נגדע בעקבות התערערות היחסים. לקראת סוף אותה שנה האם המאמצת עזבה את הבית יחד עם בנה, וניתקה את הקשר עם שני הילדים.
כשנתיים לאחר מכן, במסגרת הליך משפטי מוסכם בית המשפט קבע כי האם הביולוגית היא האפוטרופסית הבלעדית שלהם אבל להשלמת התהליך היא נדרשה לבטל את צווי האימוץ. בעקבות זאת, היא הגישה את התביעה הנוכחית בהסכמת הנתבעת-זוגתה לשעבר שאף היא לא מעוניינת בכך.
בתיק ניתנו שתי חוות דעת סותרות: עובדת סוציאלית לחוק האימוץ המליצה שלא לבטל את האימוץ ואילו פסיכיאטרית ילדים שמונתה כמומחית בתיק המליצה על ביטול.
בנות הזוג לשעבר ביקשו לאמץ את חוות דעתה של המומחית כשלטענתן טובת הילדים מחייבת את ניתוק הקשר המשפטי עם הנתבעת, שבפועל מעולם לא מילאה כלפיהם תפקיד הורי. נטען כי כפיית מציאות מלאכותית של הורות כלפי ילדים שבקושי זוכרים את הנתבעת ואף פעם לא ראו בה כאם עשויה להזיק להם.
מהצד השני, היועץ המשפטי של הרווחה תמך בעמדת העובדת הסוציאלית. נטען כי פרידה היא לא עילה לביטול הורות ולא די ברצון של הורה כדי לבטל את הזכויות והחובות שלקח על עצמו בצו האימוץ ובמקרה הנוכחי גם בהסכם.
האימוץ כשל
אבל השופטת סגלית אופק קבעה כי "מדובר במקרה קיצון, ובנסיבות המיוחדות של העניין יש לבטל את האימוץ ולא להותיר רישום הורות פורמאלי של אימוץ אשר כשל".
השופטת ציינה כי אמנם פרידה כשלעצמה לא עונה מצדיקה ביטול אימוץ אלא שבמקרה הזה יש היבט ייחודי והוא העובדה שלנתבעת מעולם לא היה מקום כהורה בחיי הילדים.
השופטת העדיפה את חוות דעתה של הפסיכיאטרית שציינה כי לא ניתן להפיח רוח חיים במערכת היחסים בין הילדים לבין הנתבעת. עוד קיבלה השופטת את העמדה שלפיה מוטב לילדים להמשיך לחשוב שהנתבעת הייתה חברה של אמא, שעזרה לה אותם תקופה מסוימת, ואין כל טעם לחשוף אותם באמצעות האימוץ לחוויית נטישה שעלולה לגרום נזק בלתי הפיך.
השופטת הדגישה עוד כי ביטול צווי האימוץ לא יגרום להרס של קשר שעלול לעורר טראומה, וממילא ברור שגם אם יישארו בתוקף הקשר עמם לא יתחדש. "כאשר אין אפשרות ואין תועלת בחידוש קשר הורי, ואף אין זו טובתם של הקטינים, אין גם טעם להשאיר רישום פורמאלי ריק מתוכן", סיכמה.
לפסק הדין בתיק אמצ 25973-10-17
- ב"כ התובעת: עו"ד כנרת בר לב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לענייני משפחה שמואל מורן
- ב"כ היועמ"ש: עו"ד אורית פניני
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין