מפגע תוקן במהירות שיא – הולכת רגל שנותרה ללא ראיות זכתה בתביעה

אישה בשנות ה-60 לחייה מעדה בגלל אבן מדרכה בולטת בכניסה לבית חולים איכילוב. בעלה הגיע למחרת כדי לצלם את המפגע אך גילה שהוא כבר תוקן. בית המשפט קבע שהכשל הראייתי פועל לטובת הנפגעת

השופטת אידית קליימן-בלק קיבלה לאחרונה תביעת נזיקין שהגישה הולכת רגל שמעדה בכניסה לבית החולים איכילוב. התובעת לא הציגה תיעוד של המפגע, שתוקן מייד לאחר האירוע. למרות זאת, השופטת קבעה כי היא עמדה בנטל להוכיח את התאונה. הפיצויים, בסך 164,000 שקל יחולקו בין עיריית תל אביב (70%) ובית החולים (30%).

התובעת סיפרה כי בפברואר 2018 פסעה על המדרכה ברחוב הנרייטה סולד בתל אביב, בדרכה לבית חולים איכילוב לצרכי ביקורת רפואית. בסמוך לשער הכניסה לבית החולים נתקלה לפתע רגלה באחת מאבני המדרכה המשתלבות, אשר לטענתה התרוממה ממקומה ויצרה הפרש גובה שהיווה מפגע לעוברי האורח. עקב נפילתה נגרם לה שבר בזרוע והיא פונתה אל תוך בית החולים לקבל טיפול.

למחרת היום, כשביקש בעלה אשר נכח עימה באירוע לצלם את המפגע, התברר לו להפתעתו כי האבן המשתלבת הוחזרה למקומה על ידי עובדי תחזוקה של בית החולים עוד באותו היום. איש התחזוקה שביצע את התיקון לא תיעד את המפגע לפני כן.

לדברי התובעת, התאונה התרחשה בשל רשלנות העירייה ובית החולים בגין תחזוקה לא נאותה והיעדר פיקוח על תקינות המדרכה. היא הוסיפה שבית החולים גרם לה נזק ראייתי בכך שתיקן את המפגע מבלי לתעד אותו ולא שמר את צילומי האבטחה. 

העירייה מצידה הכחישה את עצם התאונה והנסיבות. היא טענה כי בכל מקרה מדובר בשטח פרטי שבחזקת בית החולים והתובעת אף לא הוכיחה את קיומו של המפגע. לשיטתה, מדובר בתאונה עצמית של התובעת שלא שמה לב לתוואי הדרך כמצופה מהולך רגל סביר. 

בית החולים טען כי מקום התאונה נמצא בשטחה המוניציפלי של העירייה ומשכך החובה לטפל במפגע הנטען מוטלת עליה ולא על בית החולים. עוד נטען כי מדובר בתאונה שהתרחשה באשמת התובעת בלבד.

תסבוכת ראייתית

השופטת אידית קליימן-בלק מבית משפט השלום בבת ים קבעה שהתובעת הרימה את נטל השכנוע בקשר לעצם קרות התאונה. זאת, בין היתר על בסיס עדות מאבטח בית החולים שהגיע למקום לאחר האירוע ומהנדס בית החולים שהעיד כי בעקבות התאונה בוצע התיקון מחוץ לשטח בית החולים.

באשר לשאלה האם מדובר היה בסיכון בלתי סביר וצפוי, ציינה השופטת כי לתובעת אין תיעוד חזותי של המפגע, שתוקן בטרם הספיקה לצלמו. בנסיבות אלה לכאורה נבצר ממנה לעמוד בנטל ההוכחה.

ואולם, בית החולים אכן גרם לתובעת נזק ראייתי, בכך שנציגיו - שמועסקים פורמאלית על ידי העירייה - טיפלו במפגע ללא תיעוד ולא שמרו את צילומי האבטחה, מה שמעביר את נטל הראייה על כתפיו להוכיח שלא היה מדובר במפגע המהווה סיכון בלתי סביר. השופטת קבעה שבית החולים לא עמד בנטל זה.

היא חילקה את האחריות לתאונה בין העירייה (70%) ובית החולים (30%) וקבעה שגם לתובעת אשם תורם של 20%, שכן התאונה התרחשה באור יום ומגרסת התובעת עלה שמדובר היה במפגע בולט שאינו נסתר מהעין. ובנסיבות אלה היה עליה להיזהר.

בסופו של דבר תפוצה התובעת ב-164,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 23.4%.

• ב"כ התובעת: עו"ד סיגל רייך הלל ואח'
• ב"כ העירייה: עו"ד א. שטיינר ואח'
• ב"כ בית החולים: עו"ד שמואל צור ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין