מכירת דירה או בטוחה להלוואה בשוק האפור? ביהמ"ש הכריע

שנים רבות לאחר ביצוע העסקה עתרו מוכרי הנכס לבטל אותה, בטענה שהסכם המכר היה פיקטיבי. הרוכשת התנגדה בתוקף – והמחוזי פסק לטובתה

16 שנים: זו התקופה שהמתינו מוכרי דירה להגשת תביעה נגד הרוכשת ואביה, בטענה שהסכם המכר פיקטיבי ונחתם רק כבטוחה להחזר הלוואה לאחרון - "דמות מוכרת בשוק האפור" לדבריהם. אלא שהשופטת עינת רביד מהמחוזי בתל אביב דחתה את דרישת המוכרים לחזור ולהירשם כבעלי הנכס, מהנימוק שלא הוכח כי החוזה נעשה למראית עין.

בליבת ההליך: דירה באור יהודה אותה רכשו התובעים ב-1985. שני עשורים לאחר מכן, ביוני 2005, נחתם הסכם במסגרתו רכשה הנתבעת מהשניים את הנכס, תמורת 95 אלף דולר. בין לבין הוסכם שהמוכרים ימשיכו לגור בדירה כשוכרים. הנכס נרשם בטאבו על-שם הרוכשת במהלך 2009. את התביעה כנגד הרוכשת ואביה, הנתבע, הגישו המוכרים באפריל 2021.

טענתם המרכזית הייתה שהסכם המכר נחתם למראית עין בלבד, כבטוחה בלבד להלוואה בסך 437 אלף שקל שנטלו מאבי הרוכשת, אותו תיארו כ"דמות מוכרת וידועה בשוק האפור". לטענתם שילמו לאורך השנים שכירות בסך העולה על סכום הההלוואה, ומכאן שלמעשה פרעו אותה במלואה - והם זכאים לחזור ולהירשם כבעלי הדירה.

מנגד טענה הרוכשת שמדובר בעסקת מכר כשרה, בתמורה מלאה, כאשר רישומה בטאבו נעשה כדין, וממילא אין הצדקה לשלול אותו ממנה. הנתבעת ואביה התנגדו בתוקף לראות בתשלום השכירות לאורך השנים כהחזר הלוואה מטעם המוכרים, ובהתאם הפצירו לדחות את התביעה.

הסכומים לא מסתדרים

תחילה דחתה השופטת רביד את ניסיון המוכרים לצייר את אבי הרוכשת כדמות עולם תחתון. היא קבעה שטענתם כי מדובר ב"איש של השוק האפור וכי איים עליהם, אינה מתיישבת עם עדותה של התובעת כי המדובר בחברים, משפחה". גם את בקשת התובעים לראות בדמי השכירות ששילמו לאורך השנים כהחזר הלוואה, דחתה השופטת.

"טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, וכי התובעים שילמו דמי שכירות על-פיו במשך שנים ארוכות", קבעה בפשטות. השופטת הוסיפה, בהקשר לכך, כי בשל אי-תשלום שכירות נאלצה הרוכשת לנהל הליכים נגד המוכרים, כאשר באף אחד מהם לא נטען על-ידם כי מדובר בהחזר הלוואה או במכירה פיקטיבית, באופן המונע מהם לטעון זאת כעת.

לכך צירפה השופטת סתירה חזיתית בין הסכום שלטענת המוכרים שילמו מדי חודש, 3,000 שקל, לבין זה המופיע בהסכם השכירות – 500 דולר, שנכון לאותו מועד היו שווים כ-2,000 שקל. גם בהסכמים מאוחרים יותר טיפס הסכום ל-2,500 שקל לכל היותר. למסקנת השופטת, המוכרים לא הוכיחו כי הסכם המכר אכן נחתם למראית עין, ומשכך תביעתם חסרת בסיס.

לפיכך הורתה השופטת על דחיית התביעה תוך חיוב מגישיה בהוצאות ושכ"ט עו"ד גבוהים יחסית, בסך 100,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד ערן סגל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד קורין יום טוב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.