שחקן העבר אליניב ברדה ערער על החלטת פקיד שומה חיפה למסות את מכירת זכויותיו הספורטיביות להפועל באר שבע כהכנסת עבודה. בית המשפט הסכים עם עמדת רשות המסים
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש שחקן הכדורגל לשעבר אליניב ברדה על החלטת פקיד שומה חיפה למסות את מכירת כרטיס השחקן שלו לקבוצת הפועל באר-שבע כהכנסה מעבודה. ברדה טען כי מדובר במכירת נכס בעל ערך כלכלי, שנעשתה ללא קשר להעסקתו בקבוצה, ולכן המס צריך להיות על רווח הון (בסכום נמוך יותר) אבל עמדתו לא התקבלה. השופטת אורית וינשטיין קבעה כי מהות העסקה הייתה הסכמה לשחק באופן בלעדי עבור הקבוצה לתקופה מוגבלת בזמן, ולכן יש לראות בו כחלק משכר העבודה שלו.
ב-2013 חתם ברדה עם קבוצת הפועל באר-שבע על הסכם העסקה לשנים 2013-2015 שבו סוכם כי משכורת הבסיס שלו תעמוד על כ-40,000 שקלים בחודש והוא יקבל בונוסים בהתאם לביצועים שלו ושל הקבוצה. בהסכם נפרד הוא מכר לקבוצה את זכויותיו הספורטיביות (כרטיס השחקן) תמורת 3,628,000 שקלים. מדובר למעשה בהסכם שמבטיח לקבוצה בלעדיות על השחקן, וערך התמורה נקבע לפי כישוריו, גילו, מדינת המוצא שלו, הנתונים הספורטיביים שלו והפוטנציאל להעביר אותו לקבוצה אחרת.
בשומת המס שהוציא פקיד שומה חיפה לברדה עבור שנים אלה הוא החשיב את מכירת כרטיס השחקן כהכנסה מעבודה. בערעור שהגיש על כך לפני ב-2019, טען ברדה כי לא מדובר בשכר עבודה אלא במכירת נכס בעל שווי שוק שצריך למסות כרווח הון, בסכום נמוך יותר.
פקיד השומה טען מנגד כי הסכם ההעסקה והסכם מכירת הזכויות הם למעשה הסכם העסקה כולל שנכרת במסגרת יחסי עובד-מעסיק בין השחקן לבין הקבוצה. התשלום שקיבל ברדה מכוח ההסכם הוא למעשה שכר על כך שהעמיד את ההון האנושי שלו לטובת הקבוצה ולפיכך נחשב כהכנסה מעבודה.
המהות הכלכלית האמיתית
השופטת אורית וינשטיין קיבלה את עמדת פקיד השומה. "מנקודת מבטם של דיני המס, השואפים תמיד למסות עסקה על פי מהותה הכלכלית האמיתית, יש לראות בהסכם הזכויות בין המערער לקבוצה, המעגן את 'מכירת' כרטיס השחקן על-ידו, כחלק ממכלול הסכמי העבודה בין הצדדים, ואין לייחס משמעות לפיצול ההסכמים. אי לכך, התקבול בגין הסכם הזכויות מהווה תקבול שניתן למערער במסגרת יחסי עובד-מעביד", כתבה.
השופטת הסבירה כי בהעברה של הכרטיס לקבוצה בה בחר תמורת תשלום מביע השחקן הסכמה לשחק בקבוצה באופן בלעדי. כלומר, לעבודה אצלה. על כן, אין שוני בין התמורה שהוא מקבל על-פי הסכם ההעסקה לבין זו שנקבעה בהסכם מכירת הזכויות הספורטיביות – בשניהם הוא הסכים להעמיד את שירותיו וכשרונו לטובת המעסיקה. לפיכך התמורה שהוא מקבל במסגרת שני ההסכמים היא בגדר שכר עבודה.
עוד ציינה השופטת כי שחקן שמוכר את זכויותיו הספורטיביות לא נפרד מכרטיס השחקן לנצח אלא מקבל אותו חזרה בתום תקופת ההעסקה, כך שלא מדובר במכירה לצמיתות של נכס בהתאם להגדרת המונח "מכירה" בפקודת מס הכנסה.
לפיכך הערעור נדחה וברדה חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 שקלים.
לפסק הדין בתיק ע"מ 40887-01-19
- ב"כ המערער: עו"ד ענת אנגל טנא, עו"ד הלנה בן ברוך
- ב"כ המשיב: עו"ד לינוי רוזנר מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
עו"ד ירון נדם
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין