בשנת 2005 רופא דרס למוות שני הולכי רגל, ולאחר מכן לא הצליח להציל אותם. מאז הוא סובל מנכות נפשית, אולם חברת הביטוח טענה שהוא אינו "ניזוק ישיר". השופטת חשבה אחרת וחייבה אותה לשלם לו 144,000 שקל.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתו של רופא שדרס למוות שני הולכי רגל ומאז סובל מטראומה קשה, והורה ולחברת "הפניקס" לשלם לו 144,000 שקל. השופטת מי-טל אל-עד קרביס דחתה את עמדתה של חברת הביטוח, שטענה כי התובע מהווה "ניזוק משני", וקבעה כי הוא ניזוק ישיר מהתאונה.
התאונה הטראגית התרחשה ב-2005. התובע, רופא ילדים במקצועו, דרס למוות שני הולכי רגל. לאחר מכן הוא יצא מרכבו וניסה להציל אותם אך לא הצליח והתמוטט בעצמו. בתביעתו נטען כי מאחר שנגרמו לו נזקים בתאונה, הוא זכאי לפיצויים מהפניקס, שבאותה עת ביטחה את רכבו בביטוח חובה.
על פי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, מאז התאונה התובע סובל מסיוטי לילה, מחשבות על התאונה, ולחץ בעת חשיפה לגירוי המזכיר את הטראומה, למשל אמבולנס. לאחר התאונה רעייתו עזבה את הבית והוא התגרש, ונמנע מלהגיע לאירועים משפחתיים ומנהל קשר מרוחק עם ילדיו. הוא אמנם עובד במשרה מלאה, אך מטופל בתרופות נגד דיכאון וחרדה.
המומחה העריך כי התובע סובל מנכות קבועה בשיעור של 15%, בעיקר בשל הפגיעה ביחסיו במשפחה. אולם השופטת קבעה לו נכות של 10%, וזאת מאחר שבזמן שחלף מאז חוות דעת המומחה מצבו של התובע השתפר – הוא נישא בשנית, ויוצא מדי פעם לפעילויות עם רעייתו השנייה.
בתוך כך השופטת דחתה את תביעתו של התובע לנכות קרדיולוגית לאחר שהתרשמה שנזקים ללבו נגרמו עקב ההליך הפלילי שבו היה מעורב בשל התאונה (כחמש שנים לאחר התאונה), ולא כקשר ישיר לתאונה עצמה.
אולם המחלוקת העיקרית בתיק היתה לגבי עצם חובתה של הפניקס לשלם לתובע פיצויים כלשהם. הפניקס טענה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים, משום שנכותו הנפשית של התובע מקורה בטרגדיה הקשה לה גרם (מותם של שני הולכי הרגל) ולא מפגיעה פיזית.
טענתה של הפניקס היתה כי התובע אינו ניזוק ישיר מהתאונה אלא ניזוק משני, ומקור פגיעתו בפגיעה שנגרמה "לאחר". משכך, לשיטתה, כדי להיות זכאי לפיצוי כנפגע "משני" עליו לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, ובהם למשל קרבת משפחה מדרגה ראשונה לנפגע העיקרי (שאינו עומד בו כמובן).
הוצף ברגשות אשם
אלא שהשופטת אל-עד קרביס סברה שיש לראות בתובע ניזוק ישיר, וזאת מאחר שהתובע לא היה צופה מהצד אלא הוא זה שגרם לתוצאה הקשה של מותם של שני אנשים.
בעיקרו של דבר, השופטת סברה כי הטראומה שבעטיה נגרמה לתובע הנכות לא נגרמה עקב היחשפותו למראה הולכי הרגל שבהם פגע, אלא כתוצאה מרגשות האשם שהציפו אותו בשל אחריותו לתאונה, ומהתסכול בשל מי שתפקידו להציל חיים ולא לגדוע אותם.
בתוך כך השופטת הבהירה כי המחוקק לא הגביל את נזק הגוף לנזק פיזי אלא נזק הוא גם ליקויים נפשיים, מה גם שבמקרה זה התובע סובל גם מנזקים פיזיים – קשיי שינה, סיוטים ולחץ.
בהמשך ניתחה השופטת את הנזקים שנגרמו לתובע, ובהם הפסד כושר השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות, ובסופו של דבר חייבה את חברת הביטוח לשלם לו 144,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט.
· ב"כ התובע: עו"ד אורון-וייסבורד
· ב"כ הנתבעת: עו"ד מגן
עו"ד טל זהבי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין