התחתן עם המטפלת של סבתו - שתבעה חצי מביתו

לאחר פרידת הצדדים עתרה האישה לבטל הסכם ממון עליו חתמו, הקובע הפרדה רכושית. ביהמ"ש התרשם: הבינה על מה חתמה  

מטפלת זרה שהתחתנה עם הנכד של המטופלת שלה, פנתה לאחר פרידתם לבית המשפט למשפחה בפתח תקווה, בתביעה לביטול הסכם הממון עליו חתמו, שלפיו בית המגורים יישאר שלו. השופטת מורן ואלך-ניסן התרשמה שלא קמה עילה לביטול ההסכם, וכי הבעל הקפיד לאורך תקופת הזוגיות לשמר הפרדה רכושית. האישה חויבה בהוצאות של מאה אלף שקל.

סיפורם של הצדדים החל בשנת 2003, כאשר התובעת הגיעה לישראל על מנת לעבוד כמטפלת בסבתו של הנתבע. בין השניים נרקמה מערכת יחסים כשל ידועים בציבור, בהמשך הם נישאו בחתונה אזרחית תוך הבאת ילד משותף, ולבסוף השלימה האישה הליך גיור - והשניים נישאו גם כדת משה וישראל.

במהלך חייהם המשותפים חתמו הצדדים על מספר הסכמים שנועדו להסדיר את יחסיהם הרכושיים. בלב המחלוקת עמד הסכם ממון מ-2009 שקבע כי בית המגורים, שנבנה על מגרש שהיה בבעלות האיש עוד לפני שהכיר את האישה, יישאר בבעלותו הבלעדית.

בתביעתה טענה האישה שכלל לא הבינה כי מדובר בהסכם ממון, שכן באותה תקופה לא שלטה בעברית, וכי האמינה שחותמת על מסמך אחר. לדבריה, במהלך השנים הצדדים ניהלו שיתוף כלכלי מלא, שילמו יחד את המשכנתה ובנו את הבית במאמץ משותף, תוך מגורים בו למשך כ-15 שנה עם בנם המשותף, כך שיש לחלקו ביניהם.

מנגד טען הבעל שכבר מראשית הקשר היה ברור כי הבית יישאר רכושו הבלעדי. לגרסתו האישה ידעה היטב עברית במועד חתימת ההסכם, הבינה את משמעותו ואף ביקשה להכניס שינויים לטובתה. עוד הדגיש כי ערב נישואיהם ברבנות, לאחר שהאישה השלימה את הליך הגיור, חתמו השניים על מסמך נוסף בכתב יד שבו הבהירו במפורש כי הנישואים הדתיים לא ישנו את הסכם הממון הקיים ביניהם.

"לא אישה כנועה ומוחלשת"

השופטת ואלך-ניסן דחתה את גרסת האישה וקבעה כי לא הצליחה להרים את הנטל הכבד הנדרש לביטול הסכם ממון שאושר בבית המשפט. בפסק הדין הודגש כי האישה חתמה לאורך השנים על שלושה מסמכים שונים העוסקים בהפרדה הרכושית, בפני גורמים שונים ובמועדים שונים, וקשה לקבל את הטענה שבכל אחת מהפעמים לא הבינה על מה היא חותמת.

בתוך כך קבעה השופטת כי עדויות עורכות הדין שערכו את ההסכמים, הפריכו את טענת האישה כי לא שלטה בעברית והוטעתה. "את המילה כסף היא הבינה בכל השפות – בעברית וב[שפת האם שלה]", סיפרה אחת העדות. נקבע גם שהמסמך שנחתם ב-2015, ערב הנישואים הדתיים, מחזק את המסקנה שהצדדים ביקשו לשמר את ההפרדה הרכושית גם לאחר הגיור והחתונה ברבנות.

"לא מדובר באישה כנועה ומוחלשת, אלא באישה שנלחמת על דברים החשובים לה", התרשמה השופטת. היא קבעה כי "העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם שלישי טרם החתונה ברבנות מעידה כאלף עדים על כך שההסכמים הקודמים לא בוטלו, והאיש עמד על ההפרדה הרכושית - ובפרט ביחס לבית המגורים - בצורה ברורה".

על הרקע הזה דחתה השופטת את תביעת האישה להכיר בנכס כמשותף, והורתה על פינויה ממנו תוך חודש ימים, לצד חיובה לשלם לנתבע דמי שימוש ראויים עד למועד צאתה בפועל. על התובעת הושתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך מאה אלף שקל.

• ב"כ האישה: עו"ד צבי אלימלך סמואל
• ב"כ הבעל: עו"ד רונית חנוכה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.