הקואליציה נתקלת בקשיים בהארכת הוראת השעה לחוק האזרחות. בינתיים, החוק והבירוקרטיה עמם מתמודדים תושבי הקבע הפלסטינים בישראל יוצרים אצלם תמריץ להתאזרח
הוראת השעה לחוק האזרחות, שמאיימת על הקואליציה החדשה, קובעת שפלסטינים לא יוכלו לקבל מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות עם ישראלים, או מכל סיבה אחרת.
בקצרה, ההוראה קובעת כי איחוד משפחות עם פלסטינים יהיה אפשרי רק כאשר בת הזוג הפלסטינית היא מעל גיל 25, ובן הזוג הפלסטיני מעל גיל 35; ושבן הזוג יקבל כל שנה היתר שהיה ועבודה בישראל, ללא כל אפשרות לקבל מעמד בישראל, רק אישור שהיה.
לשם ההשוואה, בזוגות שאחד מהם הוא זר אבל לא פלסטיני, התהליך אורך כארבע וחצי שנים על הנייר, ובו מקבלים ויזת עבודה לחצי שנה, ועוד ארבע שנים של תושבות ארעית; בסוף ארבע וחצי השנים הללו, יכול הזר לבקש אזרחות ישראלית.
הצידוק הרשמי לחוק הוא בטחוני, אבל קשה למצוא היגיון בצידוק זה, שהרי בפועל, בני הזוג הפלסטינים מגיעים לישראל ממילא, עם החוק ובלעדיו; הם מקבלים אישור לשהות בישראל – לפעמים הם פה עשרות שנים, חיים ומגדלים פה את ילדיהם – כאשר הילדים מקבלים מעמד ישראלי; וכולם עוברים בדיקה בטחונית מקיפה לפני שניתן להם מעמד כלשהו. אז מדוע נשאר החוק על כנו? וכיצד קרה שבג"ץ אישר אותו?
הטענה הנפוצה היא שמדובר ברצון שלא לתת לפלסטינים אלו את האפשרות להפוך לאזרחים ישראלים בסופו של יום. אבל רובם המוחלט של תושבי הקבע הישראלים זכאים לאזרחות בישראל, ומעטים מאד פונים לממש את זכותם זו – גם בחלקי הארץ בהם קל יותר לממש אותה (כלומר, כל מקום שאינו מזרח ירושלים).
לעומת זאת, החוק יוצר מצב אבסורדי שבו ישנו תמריץ משמעותי לתושבי הקבע לבקש אזרחות אם ברצונם להינשא לפלסטינים, ומצטרף למדיניות הכוללת הנהוגה כיום כלפי תושבי קבע, שממחישה להם מדוע כדאי להם להפוך לאזרחים: שלילת זכויותיהם בכל הזדמנות על ידי ביטוח לאומי ומסכת ייסורים שמשרד הפנים מעביר אותם בכל שינוי של רישום, כולל רישום ילדים, שינוי כתובת או כל דבר אחר שנראה כמובן מאליו לנו האזרחים.
עלייה משמעותית בבקשות
ניתן לראות שבעשור האחרון ישנה עליה משמעותית במספר הבקשות לאזרחות. מ-772 בקשות בשנת 2011, דרך 944 בקשות בשנת 2017 ושיא של 1,633 בקשות בשנת 2020. חשוב להבין שבשנים 2006-2010, הוגשו כ-1,500 בקשות בלבד לאורך כל התקופה.
נראה שתושבי הקבע מבינים כי ככל שלא יממשו את זכותם לאזרחות, הם עלולים לאבד גם את זכויותיהם כתושבי קבע – או שפשוט נמאס להם מהקשיים הבלתי סבירים שמעמידים בפניהם, בכוונה וכמדיניות, משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי.
כך למשל, ייצגתי תושב קבע שעבר דירה ובמשך כמעט שנתיים נדרש להגיש שוב ושוב ערימות של מסמכים והוכחות ולעמוד בחקירות צולבות – לא על מנת לקבל אזרחות, אלא רק על מנת להחליף כתובת ולרשום את ילדיו לבית הספר באזור בו הוא גר; תושב אחר התחתן עם פלסטינית שעוד לא היתה בת 25, וגר בנפרד ממנה עם ילדיהם, עד שהגיעה לגיל 25 (בו יכלה סוף סוף להיכנס לישראל); פגשתי אישה אשר היתה נשואה לבעלה בן ה-30 כשמונה שנים, עם מספר ילדים, ואשר היה עליה לבחור אם לגור רחוק מבעלה ולהפריד את ילדיה מאביהם או להיעצר על הסעת שב"ח – כלומר, בעלה. הברירה השלישית היתה לאבד את זכויותיה וזכויות ילדיה כתושבי קבע – ולעבור לגור עימו בשטחים.
כמובן שרוב רובן של הבעיות הללו היו נפתרות אם תושבי הקבע הללו היו מגישים בקשה להתאזרחות. מרגע שהפך לאזרח, יכול היה הלקוח הראשון להעביר את כתובתו בקלות ואפילו באינטרנט, בשלוש דקות; והלקוח השני יכול היה לגור עם אשתו הפלסטינית בשטחים עד שתהיה בת 25 בלי לאבד את זכויותיו (שהרי אזרח אינו מאבד זכויות אלו בשל מגורים מחוץ לישראל, רק תושב קבע), ולבוא עימה לישראל בהיותה בת 25.
לכן, הוראת השעה מהווה תמריץ לא מבוטל לתושבי הקבע להתאזרח, ואם מטרתה למנוע קבלת מעמד וזכות הצבעה לערביי ישראל תושבי הקבע ומעמד כלשהו לבני זוגם הפלסטינים, היא מחטיאה את מטרתה לחלוטין.
המדינה יכולה, מחויבת ואף בודקת בפועל כל מי שנכנס במסגרת איחוד משפחות לישראל, וממילא אין המדינה מאפשרת למי שמהווה סיכון בטחוני לשהות בישראל, ועל כן קשה להניח כי מדובר בעניין בטחוני. במתכונתה הנוכחית, הוראת השעה מהווה תמריץ משמעותי להגשת בקשת להתאזרחות. אם מדינת ישראל חפצה למנוע מתושבי הקבע להתאזרח, עליה לנהוג כלפיהם בהגינות ולתת להם שירות דומה לזה הניתן לאזרחים, לכל הפחות בתחום האחריות של משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי; מכאן שאם זוהי מטרת המחוקקים וקובעי המדיניות, הייתי ממליצה להם להפנות את מרצם להסרת המכשולים שהם עצמם מערימים בדרכם של תושבי הקבע.
* עו״ד נחמה עובדיה עוסקת בענייני הגירה ומעמד בישראל, מתמחה בייצוג בבקשות להתאזרחות ואיחוד משפחות במשרד כהן, דקר, פקס וברוש.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין