אישה שנענתה למודעה מסוימת מצאה את עצמה נתונה לסחיטה ולמסכת הטרדות מיניות. המשטרה בחרה להסתמך רק על ראיות אלקטרוניות, במקום לקבוע מפגש עם הסחטן, שעדיין מסתובב חופשי – בין אם הנאשם או אדם אחר.
בימ"ש השלום בתל-אביב זיכה גבר שהואשם בסחיטה באיומים והטרדה מינית. האיש הואשם בכך ששלח לאישה תמונה וסרטון שלה, ואיים עליה שיפרסם אותם אם לא תקיים עמו יחסי מין. השופט עידו דרויאן-גמליאל קבע כי לנוכח ספקות לא פתורים בתיק, אין מנוס מלזכות את הנאשם.
הפרשה אירעה ב-2015, לאחר שצעירה בת 27 נעתנה למודעת "דרושות" לבחורות שמוכנות "להרביץ לגברים שמוכנים לשלם" או לעשות מסאג' ללא מין. הצעירה יצרה קשר עם המפרסם שהציג את עצמו כ"שי לביא", עם פרטי ג'ימייל ומספר טלפון מסוים (שכונה על ידי חוקרי המשטרה "טלפון מבצעי").
השניים התכתבו בטלפון ואותו "שי" שכנע אותה להתפשט לשם "בחינת התאמה". לאחר מכן צילם אותה ללא ידיעתה ושמר את התמונה. בשלב זה הוא החל לסחוט אותה שיפרסם תמונה וסרטון שלה אם לא תקיים איתו יחסי מין.
הנאשם שהועמד לדין בגין היותו אותו "שי" לכאורה, לא כפר בעובדות כתב האישום, אלא טען כי העבירות בוצעו על ידי אדם אחר שהתחזה לו, כנראה ממעגל הקרובים לו, שהיתה לו גישה למחשבים שבהם השתמש בעסק שבו עבד.
"מוזר, מבהיל ומסעיר"
לאחר שתיאר את אופן הפעולה של חוקרי המשטרה, שכלל זיהוי והצלבות של שיחות, התאמות לכרטיסי סים וכתובת IP, השופט דרויאן-גמליאל הציג שורה של פעולות שהמשטרה לא ביצעה.
בראשן היתה פעולת חקירה מכרעת, שהיתה יכולה לחשוף את האמת ולחסוך משפט "סבוך וממושך", כדבריו: החוקרים הציעו לנפגעת (שמצדה הסכימה) להמשיך בהתכתבות עם הסחטן לגרום לו להיפגש עימה, שם הם היו מחכים לו, אלא שמאוחר יותר אחד החוקרים התקשר ואמר שאין צורך כיוון שהסחטן זוהה.
כמו כן, השופט הפנה לכך שלא נבדקה טענת הנאשם בדבר שימוש של אחרים במכשירים שנתפסו, למשל במחשב נייד שהיה גם בשימושם של עובדים אחרים. נקודה נוספת היתה שהחוקרים נמנעו מאיכונים ומקבלת נתוני תקשורת מחברות סלולאר.
בתוך כך השופט הצביע על שני אירועים משמעותיים שלא נבדקו. הראשון – הנאשם סיפר למשטרה על מקרה שהתרחש שנה לפני האישומים, שבו הבין שמישהו משתמש בתצלום שלו לצורך התקשרויות עם נשים באתרים, ואף מצא את האישה שאליה מוענו הדברים, ומאוחר יותר הצליח למצוא את המתחזה לכאורה, שהתקשר אליו ממספר חסום של מאפייה ביבנה, וסירב למסור לו פרטים.
אותה אישה שהוטרדה אף העידה במשפט "בכנות ובבטחה", כלשון השופט, שציין כי מדובר באירוע "מוזר, מבהיל ומסעיר". בהקשר זה השופט הבהיר כי מאחר שבוססה האפשרות שאדם אחר עשה שימוש בדמותו של הנאשם ובפרטי ההתקשרויות שלו – אין מנוס מקולות הכרסום של "עכבר הספק", כלשונו.
עניין נוסף היה העובדה שפחות מחודש לפני המקרה, מאותו מספר טלפון בוצעו שיחות שהובילו לעסק של "חדרים דיסקרטיים", ובסופו של דבר הובילו לאדם אחר. אלא שמסיבה לא ברורה השוטרים לא חקרו את אותו אדם ואת כיוון זה.
בסיכומו של דבר, השופט, שציין כי ההכרעה היתה "קשה מאד", הבהיר כי מצד אחד הנאשם עורר רושם שלילי ולא אמין, אולם מצד שני השופט ציין את "שני האירועים הנ"ל, שלא ניתן ליישבם בשום-דרך עם תזת התביעה, והם אינם נותנים לדעת מנוחה או הנחה". לכן, התוצאה היתה זיכוי מחמת הספק.
לקריאת הכרעת הדין ת"פ 52384-01-16
- ב"כ המאשימה: עו"ד ניר ביטון, פרקליטות מחוז תל-אביב
- ב"כ הנאשם: עו"ד עינת ברנע, עו"ד אלעד רט
עו"ד סלימאן סלימאן
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין