מאת: עו"ד איל עוז
לפסק-הדין בעניין פלונית נ' פלוני
בתי-הדין הרבניים מסרבים לכפות גט על אבות שהתעללו מינית בילדיהם. הטענה היא, שההלכה חתומה ולא ניתן להכניס בה שינויים. אז מה תעשה אישה שבעלה הורשע באינוס בתם המשותפת והוא אינו רוצה לתת לה גט? ומדוע ניתן לכפות גט על בעל שמדיף ריח רע אבל לא על בעל סוטה-מין? עו"ד אייל עוז מנסה להבין.
לפני מספר שבועות ניתן בבית הדין הרבני בנתניה פסק דין מעניין ומטריד כאחד: אישה תבעה מבעלה גט ואת כתובתה, לאחר שהבעל הורשע בהתעללות מינית בבתם המשותפת על-סמך הודאתו שלו. הבעל, שכבר מרצה עונש מאסר בפועל, התנה את מתן הגט בוויתור על הכתובה.
בפסק-הדין נקבע, כי האישה תקבל את כתובתה והבעל יחויב לגרשה, אך לא ניתן יהיה לכפות עליו את הגט. למרות מעשיו הנפשעים, כתבו הדיינים, הרי שבמקרה של התעללות מינית או סטיה מינית בתוך משפחה - לא מתקיימות העילות הנדרשות בהלכה לכפיית הגט.
מהי כפיית גט?
על פי הדין היהודי, גירושין יכולים להתקיים רק מתוך רצון הדדי של שני בני הזוג. באם אחד מבני הזוג מתנגד לגירושין, בית הדין הרבני אינו יכול לכפות עליו את הגירושין, אלא אם כן קיימת עילה המוכרת בהלכה לכפיית הגט.
במשנה ובתלמוד מציינים מספר עילות לכפיית הגט: במקרים של דחייה פיסית - אם הבעל מוכה שחין או מדיף ריח רע כתוצאה ממחלה או מעיסוק - שאז האישה מואסת בבעלה בצדק; במקרים של סכנת חיים כתוצאה מהמשך קיומו של קשר הנישואין; במקרים של עקרות ובמקרים של נישואין אסורים - בין כהן לגרושה, למשל.
ומה הדין במקרה של בעל אלים או הבוגד באשתו, שאין עוררין שנסיבות אלו הן עילה לגירושין? תעמוד אישה בפני בית-הדין הרבני ותבקש להתגרש מבעלה בגינה של כל עילה מוצדקת - בעל מהמר, בטלן או, רחמנא ליצלן, סוטה-מין שפוגע בילדים המשותפים - אין בעילות אלו כדי לכפות על הבעל גט, ולו משום שבתי-הדין הרבניים לא רואים דרך או לא מוצאים לנכון לפתוח את מה שמבחינתם נחתם מזמן: את ההלכה היהודית.
מה בין כפיית הגט אל מול חיוב בגט?
כאשר כופה בית-הדין הרבני גט על בעל סרבן, הוא מוסמך לנקוט בהליכי כפייה אקטיביים כלפי הבעל עד שיגרש את אשתו. בימים עברו, היה הבעל מולקה עד שהיה מתרצה ומסכים לגירושין; בימינו, הומרו המכות למאסר בכלא.
עולה השאלה, מה פוסק בית-הדין כאשר עילת הגירושין של האישה נמצאה מוצדקת איך אינה עונה על הקריטריונים לכפיית גט? במקרים אלה, בית-הדין מחייב את הבעל בגט אך לא כופה אותו עליו. בעל, שחויב בגט אך מסרב לגרש את אשתו - אסור להטיל עליו עונשים גופניים. במקום זאת, מפעילים כנגדו סנקציות כאמצעי לחץ פסיביים. הרב יעקב בן-מאיר (רבנו תם, 1100-1171) קבע בזמנו, שהקהילה תימנע מליצור קשר עם הבעל הסורר ותוציא אותו אל מחוץ לחיים הקהילתיים, עד שיתרצה ויגרש את אשתו: לא יוזמן למניין ולא יבקרו אותו על מיטת חוליו ולא יקיימו איתו מגע מסחרי או אישי עד שיסכים לגט.
בימינו, משתמשים בתי-הדין הרבניים בסמכויות אחרות להגבלת תנועתו של בעל סרבן: שלילת רישיון הנהיגה, הגבלת חשבון הבנק, איסור על יציאה מהארץ וכיו"ב, עד שיתיר את אשתו מן הנישואין.
עילת "מאיס עלי" - בין חיוב לכפיה
"מאיס עלי" היא טענתה של אישה המבקשת להתגרש מבעלה, והיא עשויה להתייחס לאינספור תסריטים אפשריים: בעל מוכה שחין - שניתן לכפות עליו גט - הרי שאשתו טוענת שהוא מאוס עליה מן הבחינה הפיזית. בעל הבוגד באשתו עם נשים נוספות - "רועה-זונות", שאינו חייב בכפיית גט - תטען אשתו שהוא מאוס עליה מן הבחינה הנפשית.
הרמ"א (רבי משה בן-ישראל איסרליש, 1520-1572) קובע שלושה תנאים על מנת לכפות על בעל "רועה-זונות" גט: הבעל לא מקיים עם אשתו יחסי-אישות, הוא מבזבז את כספו על נשים אחרות ולא מכלכל את אשתו, ומקלקל בהתנהגותו את ברית האמונים עם אשתו. אם הוכחו שלושת התנאים לעיל, רשאי בית-הדין לכפות גט על הבעל, למרות שאין מדובר בעילת כפייה המצוינת בהלכה. משמעות הדבר היא, שבימים עברו הפעילו הדיינים שיקול דעת בעניין כפיית הגט גם במקרים שלא צוינו בהלכה.
ומה על בעל האונס את בתו וגורם למשפחה כולה פגיעות נפשיות קשות? טענה האישה שבעלה מאוס עליה מאיסות גמורה. טענו הדיינים כנגדה, כי דין בעלה הוא כדין רועה- זונות אבל רק מן הבחינה שקלקל בהתנהגותו את ברית הנישואים ואת האמון שנתנה בו. על כן, אין לאל ידם לכפות עליו גט, אלא רק לחייבו לגרשה.
ומה הרמב"ם אומר?
בתי-הדין הרבניים בארץ נרתעים מכפיית גט כאשר עילת הגירושין אינה מצוינת מפורשות בהלכה, בשל החשש שהגט יחשב כגט כפוי או מעושה, ועל כן פסול. כלומר, אם הבעל אינו מוכה שחין או עקר - אפסו הסיכויים לכפות עליו את הגט, גם אם הוא מאוס על אשתו מסיבת אינוסו את בתם הקטינה.
בהיסטוריה ההלכתית קמו פוסקים שנכונו להרחיב את רשימת עילות הכפייה ולצרף להן עילות חדשות על דרך ההיקש או בדרך של קל וחומר. הרמב"ם (1135-1204) קבע, כי אין לראות ברשימה הנזכרת במשנה ובתלמוד רשימה סגורה והוא סבור שאם קיימת עילה אובייקטיבית הגורמת לאישה למאוס בבעל, ניתן לכפות על הבעל גט. גם לדעת רבי שמעון בן צמח דוראן, (הרשב"ץ 1361-1444), מאיסות גמורה של אישה בבעלה, שמצער אותה ברמה קשה, חמורה עוד יותר מבעל המדיף ריח רע, ועל כן יש לכפות עליו גט.
אלא שדעתם של אלה לא נתקבלה על דעת רוב חכמינו ועל כן לא נלקחה בחשבון באותו דיון שהתקיים בנתניה. הקביעה הנחרצת והכוללת הנהוגה היא, שלא ניתן להוסיף מקרי כפייה נוספים, שכן אלו לא צוינו על-ידי הפוסקים הראשונים.
קול זועק
לאור ריבויים של מעשים נפשעים וסטיות בתוך המשפחה, הגיע העת לעדכן את עמדת בתי-הדין הרבניים בכל הקשור לכפיית גט, באמצעות פסיקות חדשות מאת גדולי התורה. האימוץ העקשני של עילות ההלכה, גם במקרים בהם אפשר שאף הרמב"ם היה מתיר את הכפייה, גורם לצער רב ולפגיעה נוספת באלו שכבר נפגעו. במקום לאמץ את גישתם של הפוסקים הנאורים, בוחרים הדיינים להסתגר בתוך חומת הביצורים של הבינוני, שהוא מידתו של כל אדם.
מצב זה ראוי לו להיעלם מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.
למדור: משפחה
* הכותב הוא עורך דין העוסק בדיני משפחה.
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין