רשות הפיתוח טענה כי סימונה מורי, שזכתה לפני כ-3 שנים לשחרור מוקדם ממאסר עולם, פלשה לדירה בתל אביב ומחזיקה בה שלא כדין. התביעה נדחתה
סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, עמית יריב, דחה לאחרונה תביעה לסילוק יד שהגישה רשות הפיתוח נגד סימונה מורי ששוחררה ב-2019 מהכלא לאחר שריצתה 22 שנות מאסר בגין רצח בעלה המתעלל. בתביעה נטען כי מורי מחזיקה שלא כדין בדירת קרקע בתל אביב ללא הסכמה של הבעלים – רשות הפיתוח. במהלך בירור התביעה התברר שמדובר בשגיאה והנתבעת מחזיקה בדירה כדין, למעט שטח של 15 מ"ר שחורג מהדירה לקרקע הסמוכה. השופט קבע שאין הצדקה לפנות את החריגה שכן מדובר בפלישה זניחה שהמדינה לא טיפלה בה במשך שנים.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אסף הורניק, נטען כי רשות הפיתוח היא הבעלים של הדירה והנתבעת מחזיקה בה שלא כדין ומבלי שקיבלה רשות ולכן יש להורות על סילוקה.
אלא שבמהלך בירור התביעה נודע כי תיאור המקרקעין בכתב התביעה היה שגוי כמעט מיסודו. למעשה הדירה שצוינה בכתב התביעה היא לא הדירה שבה מחזיקה מורי. בפועל, הנתבעת מחזיקה כדין בדירה סמוכה, כשרק חלק מהדירה שלה (כ-15 מ"ר) חורג אל שטח המקרקעין הסמוך.
מורי, שיוצגה באמצעות עו"ד פז יצחקי וינברגר, טענה כי יש לדחות את התביעה לאור השגיאה המובהקת בכתב התביעה. מעבר לכך, נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר שכן החלק הפולש נבנה לפני למעלה מחמישים שנה.
חצי מאה
סגן הנשיא יריב קיבל את טענות ההגנה וציין כי די היה בניסוח התביעה באופן שגוי כדי להצדיק את דחייתה. הוא הוסיף כי כעת אין מחלקות שהנתבעת מחזיקה בדירה כדין. אמנם, שטח של 15 מ"ר מדירתה חורג אל תוך החלקה הסמוכה שאינה בבעלותה, קבע השופט, אך לאור הנסיבות אין הצדקה לפנות את הנתבעת מהחריגה האמורה.
השופט ציין כי מוסכם על הצדדים שהחלק הפולש נבנה לכל המאוחר בשנת 1966, כלומר, לפחות חמישים שנה לפני שהוגשה התביעה. בעניין זה ציין השופט הלכה של בית המשפט העליון שקובעת כי עקב מחדלן של הרשויות מלפעול לסילוקו של מסיג גבול במקרקעין, נוצרת רשות מכללא להחזיק בקרקע.
השופט הסביר שמקרה זה שונה במעט שכן ה"פלישה" כאן נעשתה עוד לפני שהקרקע הוסדרה. כך שבעצם, כאשר נבנה המבנה החורג הוא בכלל לא הסיג גבול כיוון שהגבול טרם נקבע באופן סופי ומחייב.
משכך קבע השופט כי "שתיקתה של המדינה במשך חצי מאה, בהתחשב בהיקף המצומצם עד מאוד של ה'פלישה' יש בו כדי להקים רשות בלתי-הדירה". לכך יש להוסיף כי מדובר בפלישה זניחה בהיקפה, ומשמעות קבלת התביעה תהיה דרמטית כלפי הנתבעת שתאלץ להרוס חלק מהבית ולחסום את הגישה אל הבניין כולו.
עוד הוסיף השופט שהנתבעת אינה בעלת הזכויות היחידה בשטח החורג, ונגד יתר בעלי הזכויות לא הוגשה תביעה. לכן, אפילו אם התביעה נגדה הייתה מתקבלת זה לא היה עוזר לתובעת, שהייתה נדרשת להגיש הליך נוסף נגד יתר הבעלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין