לשכת ההוצאה לפועל בקריות עיקלה כספים של גבר שנפתח נגדו תיק מזונות לביצוע פסק דין שניתן עשר שנים לפני כן. מישהו שכח שהחוק מחייב אישור מבית המשפט אם עברו יותר משנתיים. השופט זגורי מביהמ"ש למשפחה בנצרת מתח ביקורת על התנהלות הלשכה.
בשנת 2000, ובחלוף 13 שנות נישואים, נפרדו בני זוג ולהם בת משותפת. כשנתיים לאחר הגירושין האם תבעה מזונות בשם הקטינה בבית המשפט למשפחה וב-2004 נקבע בהסכמת הצדדים שהאב ישלם מזונות בסך 1000 שקל לחודש עד שתגיע בתו לגיל 18. ואולם, האב לא עמד בתוצאות פסק הדין.
מעבר לפנייה חד פעמית לביטוח לאומי, האם לא עשתה דבר על מנת לגבות את כספי המזונות. כעבור כעשור היא נחשפה לפרסומת של משרד האכיפה והגבייה, בה נאמר שניתן לבצע פסקי דין למזונות ב"מסלול מהיר" בהוצאה לפועל, והחליטה "ללכת על זה".
בדצמבר 2014 האישה פתחה תיק בהוצאה לפועל בקריות ללא ייצוג משפטי, בטענה שהאב חייב כ-200 אלף שקל עבור מזונות לפי פסק הדין מ-2004.
על אף התנגדותו העניינית של האב, לשכת ההוצאה לפועל יזמה הליכים מבצעיים ועיקלה כספים השייכים לו בסך 143 אלף שקל, אותם העבירה לאם. האם שלא הסתפקה בסכום זה, תבעה גם את כספי הריבית על המזונות, בסך 39 אלף שקל.
אלא שרשמת ההוצל"פ אלה פטל, אליה הגיעה הבקשה, שמה לב שהכספים נגבו בניגוד לחוק המזונות, שכן על מנת לממש פסק דין למזונות בחלוף שנתיים מהיום בו ניתן, יש לקבל אישור חדש מבית המשפט, דבר שהאם לא עשתה כאמור. משכך הרשמת הורתה על ביטול ההליכים עד לקבלת אישור מחודש מבית המשפט, מכאן האם הגישה בקשה בבית המשפט למשפחה בנצרת.
האב התנגד לבקשתה בכל מיני טענות, ביניהן שיהוי ועשיית עושר ובעיקר, שהכספים שכבר נגבו ממנו נגבו באופן לא חוקי ויש להשיבם אליו.
שתיקה של עשור מתפרשת כ"ויתור"
סגן הנשיא השופט אסף זגורי עסק בסוגיות הרבות שעלו מהמקרה החריג, כאשר העיקרית שבהן הייתה תביעת מזונות להוצאה לפועל בניגוד לחוק. הוא חזר על דבריה של הרשמת והדגיש כי 10 שנות שתיקה מתפרשות אצל הצד השני כ"וויתור" על המזונות, ולכל הפחות יכלה האם לפנות לאב לפני נקיטה בהליכים דורסניים.
אף על פי שהגדיר את התנהלות האם כחסרת תום לב בבקשה שלפניו, השופט האמין שלא ידעה שעליה לגשת לבימ"ש לקבלת אישור לפני הפנייה להוצל"פ. בנוסף הוא ציין כי אין הגיון בשחרור האב, שהיה מודע לחובתו לשאת במזונות בתו אך התעלם ממנה במשך כעשור.
מכאן השופט עשה סדר בדברים וקבע כי מזונות לאורך 10 שנים שווים כ-91 אלף שקל וקבע כי האישה תיאלץ להשיב לאב 59 אלף שקל שנגבו ביתר, ובתוך כך דחה את תביעתה לקבלת הריבית בסך 39 אלף שקל.
יש לציין כי השופט לא חסך ביקורת גם על לשכות ההוצאה לפועל וציין שלאחר חיפוש – לא מצא באתר רשות האכיפה והגבייה מילה אחת על אישור בית המשפט שעל התובעת להגיש בחלוף שנתיים מפסק הדין. בהקשר זה השופט הדגיש את חובתם של רשמי ההוצאה לפועל להנחיל כללים ברורים לעובדי הלשכות לגבי מימוש פסקי דין למזונות בחלוף שנתיים.
לאור הנסיבות המורכבות של התיק, לא נפסקו הוצאות לצדדים.
- ב"כ התובעת: עו"ד נועם אפשטיין
- בכ" הנתבע: עו"ד יוליה בראץ
עו"ד אוריאל בן אסולי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין