פס"ד בסוגיית גביית מזונות שנתיים לאחר מתן פסק דין לפי סעיף 11(ב)

השאלות שעל הפרק:

1. האם יש ליתן היתר להמשך גביית מזונות (בקרב חסרי דת) במקרה שבו חלפו עשר שנים מאז מתן פסק הדין?
2. האם במסגרת ההליך מוגבל בית המשפט ליתן או לדחות בקשת היתר גביית יתרת מזונות או שמא יתערב גם בגבייה שבוצעה שלא כדין לכאורה?
3. האם יש נפקות לעובדה שדמי המזונות נגבו בהליך המהיר בהוצאה לפועל?
4. מה תכלית החקיקה בבסיס סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959?
5. כיצד מתיישבת תכלית חקיקת סעיף 11(ב) לחוק המזונות לעיל עם תכלית חוק ההתיישנות, חוק ההוצאה לפועל ודיני השיהוי?

א.        הרקע העובדתי:

1. התובעת והנתבע היו בעבר בני זוג שנישאו בשנת 1987 ונולדה להם בת אחת בשם א.ש.– ילידת 11/2/1994. הצדדים אינם משתייכים לדת כלשהי ונחשבים "לחסרי דת".

2. הצדדים נפרדו בתחילת שנת 2000 והתנהלה ביניהם תביעת מזונות שהגישה התובעת בשם הקטינה במסגרת תמ"ש 10000/02. בגדרו של תיק זה ועל יסוד הסכמת הצדדים ניתן על ידי כב' השופטת מרים רבס פסק דין ביום 9/9/2004 שזו לשונו:

"בעלי הדין הסכימו ביניהם כי הנתבע ישלם מזונות הקטינה בסך של 1000 ₪ לחודש, החל מיום 10/10/04 ודמי מזונות אלה יהיו צמודים למדד יוקר המחיה של חודש אוקטובר 2004.

כמו כן הוסכם על דעת הצדדים כי חוב מזונות העבר יועמד על הסך של 15,000 ₪. 10.000 ₪ כבר שולם והתובעת מאשרת קבלת הסכום אשר שולם לה באולם ביהמ"ש בדיון היום והיתרה בסך של 5000 ₪ תשולם לה החל מחודש 9/10, במשך 20 חודשים וסכום זה יהיה צמוד למדד יוקר המחיה של חודש אוקטובר 2004.

המדד יעודכן מידי 3 חודשים אולם מדד שלילי לא יפחית דמי המזונות.